אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk

מג, ג'ו, בת' ואיימי

מאת: רֵיי טֶרְסֶרוֹ ובְּרֶה אינדיגו
מאנגלית: דנה טל
כתר 2019
125 עמוד, לא מנוקד

- 'איימי, את בטוחה שאת רוצה ללבוש את זה?
- אני נראית נהדר. בלי דיבורים עכשיו. עכשיו אוכלים. דגני בוקר – פצצות סוכר מעולות. יאם יאם יאם.
- בת', את בטוחה שיש לך הכול? דפים? עפרונות? את זוכרת את אחיזת החנק שלימדתי אותך?
- אני לא צריכה קראטה. זו רק חטיבת הביניים.
- בדיוק. חטיבת ביניים זה המקום שבו הכול מתחיל להשתגע. הבנים מתחילים להיות מסריחים ושעירים. הבנות גדלות במקומות מוזרים ונהיות מרושעות. סכנה טהורה.'

מג, ג'ו, בת' ואיימי הן ארבע אחיות המתגוררות בברוקלין, ניו יורק. אביהן משרת בצבא ארצות הברית במזרח התיכון, ושכרה הזעום של האם, אחות במקצועה, מחייב כל אחת מהבנות לתרום את חלקה לפרנסת המשפחה. מג הבכורה עוסקת בשמרטפות, ג'ו עוזרת לדודה זעפנית, בת' הלומדת בחטיבת הביניים עושה חלק גדול מעבודות הבית. איימי, הצעירה באחיות, רק היא משתדלת לעשות כמה שפחות. הספר מתאר שנה דרמטית בחייה של המשפחה הקטנה: האם נוסעת למרחקים לסעוד את האב שנפצע בקרב והבנות נאלצות לעמוד מול קשיי היום-יום; אצל בת' מאובחנת לוקמיה ואחיותיה מקיפות אותה בחומת תמיכה ואהבה עד להחלמתה. בתוך כך לומדות ארבע האחיות לשמור כל אחת על זהותה ולתת ביטוי לרצונותיה בלי לפגוע באחרות, חוות שלל התנסויות רגשיות וחברתיות ומגלות את עצמן מחדש. כל זאת – ב- 125 עמודי קומיקס, בלשון דיבורית-חסכנית-עכשווית ובדיבור ישיר בעיקר, כצפוי בסוגה.

הכיתוב 'הגרסה המודרנית של נשים קטנות' המופיע על הכריכה יזכיר לרבים מהמבוגרים רומן קלאסי שקראו בצעירותם, ויגלה לקוראים הצעירים שהסיפור שיקראו אינו מקורי; הוא מבוסס על ספרה האוטוביוגרפי-למחצה של לואיזה מיי אלקוט מ- 1868, רומן שהיה רב-מכר בארצות הברית ומחוצה לה במשך עשרות שנים המתאר את התבגרותן של ארבע אחיות - כולן בעשור השני של חייהן. מג, ג'ו (ג'וזפין), בת' ואיימי הן בנות למשפחה לבנה שאיבדה את רכושה ונאלצת לחיות בצמצום בזמן שאבי המשפחה, כומר צבאי, נעדר מן הבית. הזמן - מלחמת האזרחים בארצות הברית (1865-1861) והעשור שאחריה. המקום – עיירה ליד בוסטון. הבנות נרתמות לסייע בפרנסת המשפחה, וכשהאם נוסעת לטפל באב שחלה במהלך שירותו האחיות נאבקות בקשיים הכלכליים, מתמודדות כמיטב יכולתן עם מחלתה הקשה של בת' ועם לחצים חברתיים ואישיים - זאת בתקופה שבה לנשים בארצות הברית לא הייתה זכות בחירה, בנות התחנכו בעיקר בתוך המשפחה ומסלול ההתבגרות המקובל הועיד אותן לנישואין ולהקמת משפחה ולחיים בלא קריירה לצד בעליהן, שלא לומר בצִלָּם. בהלימה למוסכמות החברתיות בזמן פרסום הספר ולרקע החברתי של המשפחה, הוריהן של האחיות מחנכים אותן לנאמנות למשפחה ולמעורבות בקהילה, לחמלה ולנדיבות, להגינות, לצניעות ולמשמעת עצמית. בו-בזמן, בדרך יוצאת דופן, ההורים (בעיקר האב בהשקפתו ההומניסטית) מעודדים את בנותיהם לרכישת השכלה, לחשיבה חופשית וביקורתית ולמתן ביטוי לכישרונות ולשאיפות אישיות. (סקרנים מוזמנים לקרוא את מאמרה של ורד טוהר  במדור 'במה חופשית' באתר דףדף –
http://www.dafdaf.co.il/details.asp?MenuID=82&SubMenuID=139&PageID=4310&Cat=%E8%E5%E4%F8%20%E5%F8%E3).

לאמור – הספר החדש-לכאורה מציג את המסגרת העלילתית של הסיפור הוותיק: ארבע אחיות, בית המתנהל ברוח הומניסטית ושוויונית לזמנו, מערכת משפחתית הדוקה ומחויבת, משברים בריאותיים, משפחתיים וחברתיים שחלקם מצמיחים ואחרים מותירים צלקות עמוקות, עד השלמה עם העבר והתכנסות מודעת, מפוכחת ואופטימית לחיים המתחדשים.

ועם זאת, ההבדל בין שני הספרים הוא עצום. מה שהתרחש בין דפי המקור שכתבה לואיזה מיי אלקוט תפס כ-600 עמוד (בתרגום לעברית) ובכך העניק מרחב ואמינות לתהליכים אישיים וחברתיים ולשינויים הדרגתיים הדורשים זמן. הגרסה החדשה של רֵיי טֶרְסֶרוֹ ובְּרֶה אינדיגו לא זו בלבד שהיא מתכווצת ל- 125 עמודי קומיקס ומסתפקת בטקסט שרובו ככולו דיאלוגים קצרים, אלא בו-בזמן היא מתפשטת כאחוזת בולמוס לסוגיות חדשות, מוסיפה צבעוניות לדמויות ומאלצת את העלילה להתאים לזמן ולמקום (ברוקלין כיום) ולנושאים אופנתיים בשיח החברתי העכשווי: שאלות בין-גזעיות והיבטים גזעניים, סוגיות של מגדר והעדפה מינית, שאלות בין-גיליות ובין-מעמדיות, סוגים ובמבנים של משפחות, הורות יחידנית, הגשמה עצמית, מחויבות לקהילה וכן הלאה – כל זאת במשפחה קטנה אחת. השילוב של לשון הטקסט הדיבורית וקוצר היריעה מוביל לתסבוכת משפחתית בסגנון אופרת סבון, לרצף דחוס ומלאכותי של אפיזודות קצרות אך דרמטיות המתוארות בשטחיות ולתיאורים חשופים ונטולי רגישות שהמסקנות העולות מהם צפויות וחד-ממדיות.

גרסת הקומיקס של נשים קטנות שעיצובה נשלט בגוני הסגול והוורוד מזכירה אפוא משקה קל אופנתי, תוסס ושופע בועות, מתקתק ועשיר בצבעי מאכל – המתיימר להיות חלב אם.

מג, ג'ו, בת' ואיימי מתאים לבני עשר עד שלוש עשרה.

נירה לוין