אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk

ילדי המסילה

כתבה: אדית נסביט
תרגמו: שֹהם סמיט ואמנון כץ
איורי פנים: מירה פרידמן
אוקיינוס ומוסן 2016, בסדרה 'הרפתקה - סופרים מתרגמים קלאסיקה'
273 עמוד, מנוקד

בוקר אחד ירדה אמא לארוחת הבוקר. היא נראתה חיוורת מאוד ובפניה נסתמנו קמטים שלא היו שם לפני כן. היא חייכה כמיטב יכולתה ואמרה, 'ובכן, אפרוחים שלי, הכול מסודר. אנחנו נעזוב את הבית ונעבור לכפר. לא תאמינו איזה בית קטן, לבן ומקסים מצאתי. אין לי ספק שתאהבו אותו.'
בעקבות ההכרזה בא שבוע מסחרר של אריזות - לא רק אריזת בגדים, כמו כשיוצאים לחופשה על חוף הים, אלא גם אריזת כסאות ושולחנות, כיסויים בשקים ועיטוף רגליהם בקש.
[...]
'אבל נראה שאנחנו אורזים את כל הדברים המכוערים,' אמרה רוברטה.
'אנחנו לוקחים דברים שימושיים,' אמרה אמא, 'אנחנו צריכים קצת לשחק בלהיות עניים, אפרוחונת שלי.' 

חייהם המאושרים השלווים של שלושת האחים רוברטה, פיטר ופיליס השתבשו ביום בהיר אחד, כששני אדונים התדפקו על דלתו של בית הלבנים האדומות של המשפחה וביקשו לדבר עם אביהם. דקות אחדות אחר כך יצאו האדונים מן הבית והאב, שבעיני ילדיו היה 'פשוט מושלם - אף פעם לא כועס, תמיד הוגן ותמיד מוכן לשחק אתם' - הלך אתם. אמם, שהילדים ראו את הזעזוע על פניה, הסתפקה ב'אבא יצטרך להיעדר מכאן זמן מה', אבל המשרתות רמזו שדבר מה רע מאוד אירע.

האם ושלושת ילדיה עברו לכפר, לבית שניצב בקרבת תחנת רכבת. האם השקיעה את עצמה בכתיבת סיפורים לפרנסת המשפחה הקטנה ובנסיעות לעיר הגדולה שמעולם לא הסבירה את מטרתן; השלושה - ילדים אנגלים מחונכים היטב - הבינו בחוש שמוטב להם להימנע משאלות ולא הטרידו את אמם. הבת הבכורה קלטה שנפל דבר שלא ידעה לקרוא לו בשם, העתירה את אהבתה על האם והפכה לה למעין בת-ברית שבשתיקה. שלושת הילדים שנאלצו להעסיק את עצמם במשך ימים ארוכים נמשכו לתחנת הרכבת הסמוכה; הצפייה ברכבות החולפות במועדיהן הקבועים העניקה להם תחושה ששוב יש להם קשר עם עולמם שנשאר מאחור.
הרכבת הפכה לגורם חשוב בחיי האחים. אט אט הכירו את עובדי התחנה ואף חלק מן הנוסעים הקבועים. רוחם הטובה של הילדים, נימוסיהם, סקרנותם והתום שאפיין אותם חיבבו אותם על מכריהם, והם יצרו קשרי ידידות עם המבוגרים שפגשו. בהיותם חבורה מלוכדת ונמרצת של שוחרי טוב הצליחו בעזרת המכרים החדשים שליקטו בלא מאמץ להוכיח שהאב נאסר על לא עוול בכפו ותרמו לזיכויו מכל אשמה ולשובו הביתה.
 
את הספר כתבה אדית נסביט (1858–1924), סופרת בריטית מוערכת לילדים ולמבוגרים. לא מעט מ- 40 ספריה לילדים נדפסים ונקראים גם כיום, בהם הטירה הקסומה, מחפשי האוצר ו-חמישה ילדים והזהו.
ילדי המסילה
ראה אור בראשונה בבריטניה בשנת 1906. המציאות שבה חיו רוברטה, פיטר ופיליס הייתה שונה מאוד מעולמם של ילדי המאה ה-21. ואף על פי כן קסמו של הספר עומד לו בזכות האנושיות המלבבת השורה עליו ובזכות סגנון הכתיבה של נסביט, המשלב איפוק, ישירוּת, הומור דק והתבוננות חדת עין בנפשות גיבוריה. על אף גילו הספר נקרא בקלות, לא מעט בזכות התרגום המשובח המהוקצע היטב של שהם סמיט ואמנון כץ. אחרית דבר של המתרגמים מרתקת ומענגת. 

ילדי המסילה
ישמח בני שמונה עד אחת עשרה.
נירה לוין