אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk

אחד מכולם


כתבה: סופי בן ארצי
הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרית פועלים, סדרת 'צעירים'
169 עמודים, לא מנוקד


הסיפור נכתב על רקע פרשה שאיננה ידועה לרבים, סיפורם של 131 ילדי קוֹבְנָה בזמן השואה.
דני, ילד ניצול שואה, נקלט בחברת הילדים בקיבוץ הזורעים אחרי מסע אימים בין מחנות ריכוז והשמדה. הוריו ואחיו נספו, ודני נאלץ להתמודד בכוחות עצמו הן עם זיכרונותיו והן עם חייו החדשים בחברה צברית מחוספסת, שלא ידעה איך לנהוג בניצולי השואה והתקשתה להעניק לו הבנה ותמיכה.
כחלק מתכנית סודית שהגו אנשי ה'הגנה' לקליטת ניצולי שואה בארץ ולהברחת מצבורי נשק מאירופה לארץ, דני מתבקש לשתף ילדים ומבוגרים אחדים בקיבוץ בסיפור חייו. סיפורו של דני כפי שהוא מופיע בספר מתבסס על עדויות של אחדים מ-131 ילדי קוֹבְנָה.

לא רבים מכירים את הסיפור: ביוני 1944 החלו הגרמנים לפנות את היהודים שנותרו בגטו קובנה שבליטא ולהובילם לגרמניה. בין המפונים היו גם אחרוני הילדים שנשארו בחיים אחרי 'אקציית הילדים' שבמהלכה נלכדו ונרצחו רבים מילדי הגטו. משפחות המגורשים הובלו למחנה שטוטהוף, שם הורדו מן הרכבת חלק מהילדים עם אמותיהם. יתר הילדים ואבותיהם הובלו למחנה לנדסברג שבגרמניה. במחנה עבודה זה שהו כשבוע, ואז הופרדו 131 ילדים מאבותיהם והחל מסע האימים שלהם בין מחנות עבודה והשמדה. הילדים הועברו לדכאו. במהלך הנסיעה לדכאו התגבשו 131 הילדים לקבוצה מסודרת בהנהגתו של וולף גלפרין, אחיו הגדול של אחד מהם.
מדכאו הועברו הילדים לאושוויץ-בירקנאו. הם הגיעו לשם באוגוסט 1944 ומסיבה שלא התבררה עד היום לא נשלחו מיד לתאי הגזים. אבל לרוב ילדי הקבוצה היה מקום זה בבחינת התחנה האחרונה. בספטמבר 1944 בוצעו שתי סלקציות, האחת בערב ראש השנה, השנייה ביום כיפור. 39 ילדים נותרו בחיים אחרי הסלקציות והועברו לעבודות כפייה באגף אחר בבירקנאו. בבירקנאו שהתה הקבוצה עד ה-18 בינואר 1945, ואז החלו הגרמנים להצעידם מערבה, לגרמניה, במה שמכונה היום צעדת המוות. 37 מילדי הקבוצה הגיעו למחנה הריכוז מאוטהאוזן לקראת סוף ינואר 1945 ונשארו שם עד אמצע אפריל 1945; אז הובלו בצעדה נוספת אל עבר מחנה גונסקירכן. רק שם הסתיימה בעבורם המלחמה והם שוחררו.

הסיפור המסופר בגוף ראשון עמוס מאוד; דני נע בין תיאור חייו בקיבוץ בהווה לבין תיאור ילדותו בקובנה, עם בני משפחתו ועם חבריו בגטו. הזיכרונות הטריים המדממים עדיין של דני מסופרים באמצעות עשרות מושגים שאינם מוכרים לרבים מן הקוראים הצעירים, לא כולם מבוארים ולעיתים עלול הגודש לטשטש את ההקשר.
תכנית ה'הגנה', שבגללה התבקש דני להשמיע את סיפורו האישי, מוצגת בספר במעורפל, ומאבדת עוד מאמינותה בגלל התאיידותה הפתאומית.
חשיבותו של הספר בהיותו פֶּה ל- 131 ילדי קובנה ועֵדוּת לגבורתם.

מתאים לבני אחת  עשרה ומעלה.

נירה לוין