מוקסי מקסוול לא אוהבת את סטיוארט ליטל
מאת: פגי גיפורד
תצלומים: ולורי פישר
מאנגלית: מאירה פירון
ידיעות אחרונות ספרי חמד, טל-מאי 2014
109 עמוד, מנוקד
'מר פלמינגו, שיהיה בסתיו המורה של מוקסי בכיתה ד, ציין את הספר ברשימת החובה של הקיץ. יהיה להם בוחן על הספר ביום הראשון ללימודים. ומחר היום הראשון ללימודים.'
לדעתה של מוקסי בת התשע, במשך חודשי החופשה היא עשתה כל שביכולתה כדי לקרוא את 'סטיוארט ליטל'. היא אפילו לקחה אתה את הספר לכל מקום, למקרה שתזדמן לה אפשרות לקרוא 'בין לבין'; 'במקרה שדבר אחד נגמר לפני שהבא מתחיל, אני יכולה לקחת את סטיוארט ליטל ולקרוא, זאת המשמעות של 'בין לבין',' אמרה מוקסי כשהסבירה לאמה למה לא הצליחה לסיים עד עתה - היום האחרון לפני תחילת שנת הלימודים - את הספר. אבל למוקסי מקסוול, ילדה פעלתנית ודעתנית, יצירתית ומנהיגה טבעית, בעלת דמיון מפותח וכישורי שפה מצוינים, לא היה סיכוי למצוא את עצמה במצב של 'בין לבין': 'למשל, כשמוקסי אכלה ארוחת צהריים, היא כבר שאלה מה אוכלים בארוחת הערב [...] לעתים קרובות, לפני שגמרה משפט אחד, כבר התחילה את המשפט הבא' (18). הסיפור הוא לפיכך סיפורו של יום אחד - היום האחרון של חופשת הקיץ - שבו מוקסי שומעת אזהרה: 'אם מוקסי לא תישאר בחדרה ותקרא את כל סטיוארט ליטל, יהיו לכך השלכות, הבהירה אמא של מוקסי לפני שהלכה לסידורים שלה'.
מוקסי מקסוול לא אוהבת את סְטיוּאַרְט לִיטְל הוא חוליה חדשה, מענגת, שנונה ומצחיקה, בשרשרת הספרים שבמרכזם אהבת הקריאה, או ליתר דיוק אי-אהבת הקריאה. עם אלה נמנים גברת גרים אוהבת ספרים ואני לא, האגדה על מרפי בטטה, המדריך של צ'רלי ג'ו ג'קסון איך לא לקרוא ספרים ואחרים; אבל מוקסי איננה הגיבורה הטיפוסית לז'אנר. 'מוקסי אהבה לקרוא. היא כל כך אהבה ספרים, שלפעמים קראה כל הלילה. אבל מוקסי אהבה לקרוא מה שרצתה, ולא מה שאמרו לה לקרוא'. החובה לקרוא היא זו שגורמת לילדה המרתקת הזו לעשות כל מה שאפשר כדי להתחמק מקריאה. דמות ספרותית כמו מוקסי משגרת חצי ביקורת לעבר בתי הספר, המשתעשעים באשליה שכפיית ספרים ומטלות קריאה יגרמו לילדים לשעוט אל מדפי הספרים, לפתח טעם ספרותי ולשקוע בקריאת ספרי מופת.
הבחירה של הכותבת פגי גיפורד בספר הנושא את שם גיבורו - סטיוארט ליטל - מאפשרת האנשה של הספר ויצירת קשר כמו-רגשי בינו לבין הילדה. 'מוקסי לקחה את סטיוארט ליטל לכל מקום. סטיוארט ליטל אפילו לא נדחס לתיק הגב שלה אלא נח בחיקה [...] סטיוארט ליטל שכב לצדה או מאחוריה [...] ביום שני שעבר סטיוארט ליטל אפילו צלל לבריכה'. התצלום המלווה את הטקסט, שבו נראה הספר אחרי הטבילה, מחזיר את הקוראים להקשר הנכון, הפחות סימפתי של המילה 'צלל', מפוגג את הקרבה-כביכול בין מוקסי לסטיוארט ליטל ומזכיר לקוראים שהיחסים בינו (הספר) לבינה (מוקסי) מעולם לא היו רעים יותר.
בסופו של דבר, אמהּ של מוקסי - שעמדה בדיבורה והראתה למוקסי אילו השלכות יהיו להתחמקותה מחובותיה (הידד לאמא!) - היא שגרמה לכך שבתה רבת-התחבולות תמצא את עצמה בחדר אחד עם הספר; אבל זה כל מה שהיה לאל ידה לעשות. אפילו אֵם מצוינת כזאת לא הייתה מצליחה להפוך ילדה בת תשע לחובבת ספרים בן לילה. מוקסי, כזכור, כבר הייתה כזו מלכתחילה. התצלום החותם את הספר, המראה את מוקסי יושבת במיטתה באישון לילה ומכוונת פנס אל ספר פתוח, יעלה חיוך על פניהם של הקוראים החברים גם הם במועדון המאושר הזה.
הרהור על תרגום: את הספר שמוקסי קראה כתב א'ב וייט. הספר הופיע בהוצאת זמורה-ביתן, בסדרת 'מרגנית', בשם רב החן סטיוארט קטינא, תרגום הולם ומדויק ל- STUART LITTLE. חבל שהמתרגמת העדיפה את השם סטיוארט ליטל, שניתן בעברית לסרט שנעשה על פי הספר.
ספר מאותו מדף:
כמו רומן של דניאל פנק, שנכתב למבוגרים, עוסק בסוגיות הקשורות לאהבת הקריאה, לסרבנות קריאה ולחלקם של ההורים בהתפתחותו של ילד קורא, ומפרט בהומור ובאומץ את מגילת זכויותיו של הקורא.
מוקסי מקסוול לא אוהבת את סְטיוּאַרְט לִיטְל מתאים לבני שש עד שמונה.
נירה לוין
תצלומים: ולורי פישר
מאנגלית: מאירה פירון
ידיעות אחרונות ספרי חמד, טל-מאי 2014
109 עמוד, מנוקד
'מר פלמינגו, שיהיה בסתיו המורה של מוקסי בכיתה ד, ציין את הספר ברשימת החובה של הקיץ. יהיה להם בוחן על הספר ביום הראשון ללימודים. ומחר היום הראשון ללימודים.'
לדעתה של מוקסי בת התשע, במשך חודשי החופשה היא עשתה כל שביכולתה כדי לקרוא את 'סטיוארט ליטל'. היא אפילו לקחה אתה את הספר לכל מקום, למקרה שתזדמן לה אפשרות לקרוא 'בין לבין'; 'במקרה שדבר אחד נגמר לפני שהבא מתחיל, אני יכולה לקחת את סטיוארט ליטל ולקרוא, זאת המשמעות של 'בין לבין',' אמרה מוקסי כשהסבירה לאמה למה לא הצליחה לסיים עד עתה - היום האחרון לפני תחילת שנת הלימודים - את הספר. אבל למוקסי מקסוול, ילדה פעלתנית ודעתנית, יצירתית ומנהיגה טבעית, בעלת דמיון מפותח וכישורי שפה מצוינים, לא היה סיכוי למצוא את עצמה במצב של 'בין לבין': 'למשל, כשמוקסי אכלה ארוחת צהריים, היא כבר שאלה מה אוכלים בארוחת הערב [...] לעתים קרובות, לפני שגמרה משפט אחד, כבר התחילה את המשפט הבא' (18). הסיפור הוא לפיכך סיפורו של יום אחד - היום האחרון של חופשת הקיץ - שבו מוקסי שומעת אזהרה: 'אם מוקסי לא תישאר בחדרה ותקרא את כל סטיוארט ליטל, יהיו לכך השלכות, הבהירה אמא של מוקסי לפני שהלכה לסידורים שלה'.
מוקסי מקסוול לא אוהבת את סְטיוּאַרְט לִיטְל הוא חוליה חדשה, מענגת, שנונה ומצחיקה, בשרשרת הספרים שבמרכזם אהבת הקריאה, או ליתר דיוק אי-אהבת הקריאה. עם אלה נמנים גברת גרים אוהבת ספרים ואני לא, האגדה על מרפי בטטה, המדריך של צ'רלי ג'ו ג'קסון איך לא לקרוא ספרים ואחרים; אבל מוקסי איננה הגיבורה הטיפוסית לז'אנר. 'מוקסי אהבה לקרוא. היא כל כך אהבה ספרים, שלפעמים קראה כל הלילה. אבל מוקסי אהבה לקרוא מה שרצתה, ולא מה שאמרו לה לקרוא'. החובה לקרוא היא זו שגורמת לילדה המרתקת הזו לעשות כל מה שאפשר כדי להתחמק מקריאה. דמות ספרותית כמו מוקסי משגרת חצי ביקורת לעבר בתי הספר, המשתעשעים באשליה שכפיית ספרים ומטלות קריאה יגרמו לילדים לשעוט אל מדפי הספרים, לפתח טעם ספרותי ולשקוע בקריאת ספרי מופת.
הבחירה של הכותבת פגי גיפורד בספר הנושא את שם גיבורו - סטיוארט ליטל - מאפשרת האנשה של הספר ויצירת קשר כמו-רגשי בינו לבין הילדה. 'מוקסי לקחה את סטיוארט ליטל לכל מקום. סטיוארט ליטל אפילו לא נדחס לתיק הגב שלה אלא נח בחיקה [...] סטיוארט ליטל שכב לצדה או מאחוריה [...] ביום שני שעבר סטיוארט ליטל אפילו צלל לבריכה'. התצלום המלווה את הטקסט, שבו נראה הספר אחרי הטבילה, מחזיר את הקוראים להקשר הנכון, הפחות סימפתי של המילה 'צלל', מפוגג את הקרבה-כביכול בין מוקסי לסטיוארט ליטל ומזכיר לקוראים שהיחסים בינו (הספר) לבינה (מוקסי) מעולם לא היו רעים יותר.
בסופו של דבר, אמהּ של מוקסי - שעמדה בדיבורה והראתה למוקסי אילו השלכות יהיו להתחמקותה מחובותיה (הידד לאמא!) - היא שגרמה לכך שבתה רבת-התחבולות תמצא את עצמה בחדר אחד עם הספר; אבל זה כל מה שהיה לאל ידה לעשות. אפילו אֵם מצוינת כזאת לא הייתה מצליחה להפוך ילדה בת תשע לחובבת ספרים בן לילה. מוקסי, כזכור, כבר הייתה כזו מלכתחילה. התצלום החותם את הספר, המראה את מוקסי יושבת במיטתה באישון לילה ומכוונת פנס אל ספר פתוח, יעלה חיוך על פניהם של הקוראים החברים גם הם במועדון המאושר הזה.
הרהור על תרגום: את הספר שמוקסי קראה כתב א'ב וייט. הספר הופיע בהוצאת זמורה-ביתן, בסדרת 'מרגנית', בשם רב החן סטיוארט קטינא, תרגום הולם ומדויק ל- STUART LITTLE. חבל שהמתרגמת העדיפה את השם סטיוארט ליטל, שניתן בעברית לסרט שנעשה על פי הספר.
ספר מאותו מדף:
כמו רומן של דניאל פנק, שנכתב למבוגרים, עוסק בסוגיות הקשורות לאהבת הקריאה, לסרבנות קריאה ולחלקם של ההורים בהתפתחותו של ילד קורא, ומפרט בהומור ובאומץ את מגילת זכויותיו של הקורא.
מוקסי מקסוול לא אוהבת את סְטיוּאַרְט לִיטְל מתאים לבני שש עד שמונה.
נירה לוין