אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk

ניצה בן-ארי

צילום: דניאל צ'צ'יק
ניצה בן-ארי, מתרגמת, עורכת, חוקרת

מאז שאני זוכרת את עצמי, אני עוסקת בתרגום.
אצלנו בבית דיברו המון שפות: ראשונה שמעתי צרפתית, אבל גם ספניולית (ככה קראו אז ללדינו) מהצד החברוני של אבא, וגרמנית מהצד האוסטרי של אמא, ואנגלית, כי היא שירתה ב-ATS בצבא הבריטי, וברקע קצת ערבית, כי השניים עזבו איש את ארצו ואת מולדתו כדי להיפגש במצרים, ועברית, כמובן, כי אמא באה ארצה כילדה עם עליית הנוער והספיקה ללמוד בעיינות. אני, כילדה, עסקתי כל הזמן בתרגום, וגם ידעתי, כמו כל הילדים שגדלים בבליל לשונות כזה, מה מדברים עם מי. היה לי ברור שאמשיך לעסוק בשפות, אבל על תרגום ספרים התחלתי לחשוב רק בתיכון, כשהמורה שלי לספרות היה מביא דוגמאות מספרויות שונות בשפות שונות רק בכדי שנשמע את ניגון השפה הזרה.
התרגום המקצועי הראשון הזדמן לי כשגרתי כמה שנים בגרמניה, ולמזלי זה היה ספר נהדר: הספר אשר לאמי, לאלבר כהן. זה היה בשנת 1981. אחריו תרגמתי גם את הו אחי בני התמותה של אותו סופר מופלא, וגם זכיתי להכיר אותו. וכיוון שמגרמניה עברתי להתגורר בשווייץ והיה לי ממש משעמם בכלוב הזהב הזה, השתלמתי באיטלקית, מה שעזר לי בבוא הזמן לתרגם את הבית על אגם הירח של פרנצ'סקה דורנטי ואת כל אתמולינו של נטליה גינצבורג. תרגמתי גם כמה ספרים באנגלית, של סופרים ידועים כמו מארי רנו, סומרסט מוהם, וירג'יניה וולף, דוריס לסינג או פיליפ רות. אבל התרגשות גדולה ממש היסב לי תרגום ציד הסנארק ללואיס קרול, בשנת 1989. ההצעה לתרגם את הספר המופלא הזה (נונסנס במשקל ובחרוזים!) באה מצד דני קרמן, שתמיד חלם לאייר אותו. אני הסכמתי מיד, והעבודה המשותפת היתה מרתקת. בינתיים העזתי גם לתרגם מגרמנית, שפת אמי כזכור, ותרגמתי כמה ספרים מיוחדים, כל אחד מסוגו, כמו קוצר רוחו של הלב לסטפן צווייג, הבושם לפטריק זיסקינד, וברלין אלכסנדרפלאץ לאלפרד דבלין. מכל עבר כבר הגיעו בקשות, והאתגרים הלכו וגדלו, כי 'סתם' ספרים כבר לא קרצו לי. אז היו שני ספריה של טוני מוריסון, חמדת וג'אז, ותומס ברנרד עם בטון שלו, והשודדים – מחזה קלסי של פרידריך שילר. ב-2001 נסעתי עם בן-זוגי לארה'ב וביליתי שם כמה שנים, ושם התחלתי להשתעשע ברעיון של תרגום פאוסט לגתה. מתוך 'שעשוע' תרגמתי להנאתי קטעים מהמחזה הענק הזה, וראיתי לצערי או לשמחתי שאני לא מסוגלת להשתחרר ממנו. חמש שנים הקדשתי לו, ולאחריו כבר לא יכולתי שלא לתרגם את הרמן ודורותיאה של גתה, גם זו יצירה בחרוזים, אבל קצרה ופחות מסובכת ויפה עד להכמיר את הלב. רציתי לשתף את הקוראים בתחושה שגתה אינו קלסיקה מאיימת אלא להיפך, טקסט קריא, רבגוני, עדכני, ולעתים קרובות גם מצחיק... על תרגום פאוסט ותרגומי הקלסיקה האחרים הוענק לי פרס טשרניחובסקי, הפרס היחיד בארץ המוקדש לתרגום.

מלכתחילה, תוך כדי עבודה על תרגומים, הרגשתי שאני רוצה ללמוד את תורת התרגום, כדי להבין בצורה מושכלת יותר את מה שאני מרגישה אינטואיטיבית. אחר-כך גם השתוקקתי ללמד תרגום, גם תיאוריה וגם מעשה, כדי שגם מתרגמים אחרים ייהנו מהחיבור הזה, והרבה קורת רוח שאבתי גם מהלימודים האקדמיים וגם מההוראה. ראיית העולם שלי התרחבה, כי הבנתי שתרגום, במובן הרחב של המילה, הוא משהו שבני אדם עוסקים בו מרגע שהם פוקחים עיניים ונאלצים (לא רוצים אלא נאלצים) לתרגם ללשון את המציאות שנולדו אליה. ראיתי כמה דינמית היא השפה המשתנה ללא הרף, ומה זה אומר לגבי נורמות התרגום המשתנות איתה. חקרתי תרגומים ישנים (ואהובים) לעומת תרגומים חדשים לאותן יצירות. תוך כדי כך הבנתי איזה מכשיר חשוב – ומסוכן! - הוא התרגום ככלי לשכתוב אידאולוגי ולצנזורה של טקסטים, כלי שקהל היעד אפילו אינו מודע לקיומו. הסטודנטים לתרגום תמיד נראו לי אנשים מקסימים, יצורים שחושבים בכמה לשונות כמוני, שנמשכים כמוני להבין איך קולטים שפות שונות ואיך מעבירים משפה לשפה ומתרבות לתרבות. כך עשיתי תואר שני ושלישי באוניברסיטת תל-אביב, וב-2001 גם הקמתי שם את התכנית ללימודי תעודה בתרגום ובעריכת תרגום, שמשלבת עבודה מעשית עם השכלה תיאורטית ומוציאה מדי שנה מתרגמים ועורכים משובחים. כתבתי וערכתי מאמרים רבים וספרים, והשתתפתי בהמון כנסים בעולם, כדי לפגוש אנשים חדשים ולהכיר תיאוריות (ותרבויות) חדשות.

הקדשתי גם שנים לעריכה ספרותית, של ספרים מקוריים ושל ספרים מתורגמים, כשהייתי עורכת הפרוזה הראשית של הוצאת זמורה ביתן דביר, בין השנים 1995- 2000. 'גיליתי' סופרים שהיום כבר מפורסמים, כמו מיכל שליו, יוסי אבני, ניר ברעם, אשכול נבו ואחרים. עבדתי עם יוצרים מעניינים, עם ענקים כמו ס. יזהר, שהוצאתי לאור את ארבעת הספרים האחרונים שלו. ראיתי מה ההבדל בין עבודה עם טקסטים לעומת עבודה עם אנשים יוצרים, שאתה במידה ולו-אף-קטנה שותף לעבודתם. בשלב מסוים הבנתי שאני חייבת זמן לספרים של עצמי. כתבתי שלושה ספרים: רומן עם העבר (1997), על הרומן ההיסטורי היהודי שנכתב בגרמניה במאה ה19 ושתרגומיו/עיבודיו שימשו ליצירת תשתית לאומית וספרותית בארץ; דיכוי הארוטיקה (2006), על צנזורה וצנזורה-עצמית בספרות העברית המקורית והמתורגמת בשנים 1930- 1980, וכן ס. יזהר: סיפור חיים (2013), שהוא חלק ראשון מהביוגרפיה על יזהר סמילנסקי. על החלק השני אני שוקדת בימים אלה.

כעורכת של ספרות מתורגמת, הקפדתי שהספרים המתורגמים הרואים אור יהיו בעלי רמה גבוהה. באותה רוח, בשנים האחרונות אני מקדישה זמן ומחשבה ל'מפעל לתרגום ספרות מופת', שאני היו'ר שלו מאז 2010. זה מפעל חשוב ביותר, המסייע להוצאות ספרים להוציא לאור יצירות מופת שאינן בהכרח ברשימות ה'בסטסלרים', ולדאוג לכך שהתרגום שלהן יהיה גם הוא תרגום מופת.

התרגום מאפשר לי לנדוד בעולם, להיכנס לראשם של ענקי-רוח, להחליף אישיות כזיקית, לתרגם את המציאות ביותר מדרך אחת. אפשר לומר שהתרגום, במובן הרחב של המילה, הוא כל עולמי. 

תרגומים ספרותיים 

מצרפתית:
אלבר כהן, הספר אשר לאמי 
זמורה-ביתן, 1981

אלבר כהן, הו אחי בני התמותה 
זמורה-ביתן, 1986

ז'וליין גראק, חופי סירטה 
הקיבוץ המאוחד, לא ראה אור

ז'ק לנצמן, הראשן 
מסדה, 1987

דני דידרו, הנזירה
ספרות יפה, 2008

וכן תרגומי מאמרים נבחרים מספרו של פייר בורדייה שאלות בסוציולוגיה 
רסלינג 2005.

מאנגלית:
וולטר וונגרין, סיפור המלחמה באחו זמורה-ביתן, 1983

מרי רנו, משורר התהילה
זמורה-ביתן, 1983

סומרסט מוהם, בכבלי אנוש
זמורה-ביתן, 1986

וירג'יניה וולף, חדרו של ג'ייקוב 
זמורה-ביתן, 1986

דוריס לסינג, נישואים כהלכה 
זמורה-ביתן, 1986

פיליפ רות, כשהיתה ילדה טובה 
זמורה-ביתן, 1987

לואיס קרול, ציד הסנארק
שבא, 1989

טוני מוריסון, חמדת 
הספריה החדשה, 1994

טוני מוריסון, ג'אז הספריה החדשה, 1995

מאיטלקית:
פרנצ'סקה דוראנטי, הבית על אגם הירח 
הספריה החדשה, 1988

נטליה גינצבורג, כל אתמולינו 
הספריה החדשה, 1990

מגרמנית:
סטפן צוויג, קוצר רוחו של הלב 
זמורה-ביתן, 1986

פטריק זיסקינד, הבושם 
מודן, 1987

אלפרד דבלין, ברלין אלכסנדרפלאץ
הספריה החדשה, 1987

ג'אקי ניביש, שתי נמלים נוסעות לאוסטרליה 
מסדה, 1989

קלאוס מאן, מפיסטו 
הספריה החדשה, 1990

אנה מריה יוקל, צבע הפנינה 
עם עובד, 1991

תומאס ברנארד, בטון 
הספריה החדשה, 1991

פרידריך שילר, השודדים, בתוספת מבוא והערות,
זמורה-ביתן, 2000

גתה, פאוסט, בתוספת מבוא והערות, Goethe, Faust
הוצאת אוניברסיטת תל-אביב, 2006

(עם אורי בן-ארי) ארתור שניצלר, סיפור חלום, בתוספת אחרית-דבר,,
גוונים, 2008

גתה, הרמן ודורותיאה, בתוספת אחרית-דבר והערות, 
הוצאת אוניברסיטת תל-אביב, 2012 

עריכה
עם רינה בן-שחר, העברית שפה חיה, כרך ה', כרך ו', הוצאת הקיבוץ המאוחד והמכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע'ש פורטר, אוניברסיטת תל-אביב.