אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk

יחיעם פדן

נולדתי בחיפה (1947) וגדלתי בצהלה. משחר ילדותי אהבתי סיפורים והתחלתי לקרוא בשקיקה. בגינתה של המורה לאה מיכאלי הכרתי את הספרים לקטנים שהיו קיימים אז. מגיל צעיר היה לי צורך לכתוב, אבל במשך שנים רבות הסתפקתי בכתיבה למגירות. כן, ברבים. באוניברסיטת תל אביב למדתי פילוסופיה, ולא רק, ובצירוף מקרים (מזל?) התגלגלתי למקצועות העריכה והתרגום. תחילה ערכתי ספרי עיון ומדי פעם כתבתי מאמרים בענייני השעה; בהמשך התנסיתי בעריכת ספרות יפה. ההזדמנות הגדולה נקרתה לי עם הקמת הוצאה לאור שהרבתה לעסוק בתרגום: אהד זמורה מהוצאת 'זמורה, ביתן, מודן 'נענה לי, וקיבלתי עשרה כותרים לבחירה. בהתחלה מה שקראתי נראה לי משעמם או קשה מדי. ואילו ספרה הראשון של ג'ואן אייקן שבה את לבי: תרגום 'הזאבים מאחוזת וילובי' ארך כארבעה חודשים וחייב חיפוש מאות מילים במילון. סייעה לי בכך רעייתי דאז, עדית. 

זמן מה אחרי שתירגמתי את ספרה השני של ג'ואן אייקן, 'מזימות אפלות בבטרסי', התמניתי לראש מחלקת ספרי הילדים והנוער ב'זמורה, ביתן, מודן'. בראש ובראשונה הוטל עלי לערוך את ספרי 'מרגנית', היהלום בכתרהּ של ההוצאה לאור, ובד-בבד תירגמתי ספרי פעוטות רבים. בשנים הבאות ערכתי יותר ממאה ושלושים ספרי 'מרגנית' ותירגמתי ספר היסטוריה: 'מורשת' של אבא אבן. וכן תירגמתי וערכתי ספרים להוצאות כתר והקיבוץ המאוחד. אני מלמד עריכה במוסדות אקדמיים והתנסיתי גם בהוראת תרגום. במרכז רוב ההרצאות שלי לקהל מגוון עומדת הספרות המתורגמת לנוער. 

שאלות ותשובות: 

למה בכלל לתרגם?
אחד ממאה ספרים הוא פנינה, ואחד מאלף – יצירת מופת. ספרים רבים נכתבים בעברית, וככל שמרבים לתרגם ספרים איכותיים, מושפעים מהם גם הקוראים וגם הכותבים. (כתבתי על כך מאמר מקיף, 'משקלו הסגולי של התרגום'.) ב'מרגנית' ראו אור יותר מעשרים ספרים לפני שהיו לה אוהדים שידעו מהי, ובני נוער החלו לבקש מהספרנית, 'תני לי ספר עם הפרח.' היום יש יותר מ-160 ספרי 'מרגנית'. גם לכתר תירגמתי וערכתי ספרים איכותיים, וכך גם ספרי סדרת 'מפרש' המיועדת לבני 18-16.

מה מנחה אותך בבחירת ספרים לתרגום?
החיפוש אחר ספר מעולה מחייב קריאה רבה, ורק אחד מעשרות ספרים נראה לי פנינה חדשה... אני מתמקד בספרים המשדרים אמינות, שיש בהם סיפור טוב והכתיבה בהם קולחת. תאמינו לי, ספרים טובים ממשיכים להיכתב גם היום, והחכמה היא למצוא אותם.

מהו ה'אני מאמין' שלך בענייני תרגום?
הנאמנות הראשונה שלי בתרגום היא לקורא העברי, ועם זאת אעשה כל מאמץ שלא להתרחק מדי מהמקור. בעבר התפרעו מתרגמים, הפכו חגים נוצריים ליהודיים ומה לא. היום זה נחשב לאסור. אני נמנה עם המתרגמים שיוסיפו מילה למשפט או ישנוּ מילה – אם יש בכך כדי לחסוך אי הבנה שאפשר לתקן רק בעזרת הערה מחכימה בשולי העמוד. אדגים: כעורך 'מרגנית' נתקלתי בתרגום מילולי שנאמר בו, נפילה בגלל גאווה. זיהיתי את המקור התנ'כי והשתמשתי בו: 'לפני שבר – גאון'; והדבר חייב הערה. היום אני יודע שהיה עלי להשתמש בחלקו השני, המובן יותר, של אותו פסוק: 'לפני כישלון – גובה רוח'.

מה היית קודם – עורך, מתרגם או סופר?
עריכת תרגום של מאות כותרים, עד כה, חידדה את היכולת שרכשתי לתמרן בַּמילים שמהן המשפט מורכב. עקב האימון הרב השתפרה מאוד יכולת התרגום שלי. עד היום אני רואה בעצמי עורך ומתרגם; עורך תחילה. למרות 'אודיסאוס' וגם אחרי שיראה אור 'לילות קסומים' ב-2012 – 'סופר' נראה לי תואר רם מדי...

אם כך, כשאתה סופר אתה גם עורך; ומה קורה כשאתה מתרגם?
אני מניח שהבנת האפשרויות הטמונות בשפה סייעה רבות ליכולותי כעורך. ובהמשך, כאשר כתבתי ספרים משלי, היה לי לעזר ניסיוני כעורך וכמתרגם. היכולת להביט במשפט בשפת המקור ולהבין איך ייראה בעברית נגזרת אף היא מניסיוני בעריכה ומלימוד שיטות עבודתם של מתרגמים מצויינים שהזדמן לי לערוך.

האם אתה יכול להצביע על דוגמה נוספת לערבוב התחומים?
כן, העריכה הקנתה לי את התעוזה לבחור בשֵׁם עברי לדמות בספר מתורגם, אם יש לשם משמעות בשפת המקור. בעיני זו חריגה מותרת מהכלל הדורש נאמנות למקור – מפני שהנאמנות לקורא קודמת. (אגב, לא תמיד זה אפשרי.) לדוגמה:
גיבוריו של פֶּיוֹ נקראו 'שְׁטְרוּמְפְּף'. כשרצו לגייר אותם מצרפתית, כינסו 'מועצת חכמים' במשרדי 'זמורה, ביתן, מודן'. חוץ מהמו'לים היו שם גם ציפי שביט, שרכשה זכויות לתקליט; מי שייעדתי לתרגום הספרים – נימה קרסו; ויעקב גלעד, שכתב את הטקסטים לציפי. המו'לים שמעו את הצעתי המוזרה ועיקמו את האף. אבל ציפי שביט נדלקה על השם 'דרדסים' שהגיתי, ועם הדפסת התקליט אימצה גם הטלוויזיה את השם. מה שחשוב יותר: הילדים בארץ מתים על דרדסים ועל השם שלהם כבר יותר משלושים שנה. המחשבה הייתה פשוטה: 'שטרומפף' אינה מילה צרפתית; משמעה 'גרב' בגרמנית. ואם כך, אחפש מילה נרדפת לגרב שתהיה מצחיקה. דרדס הוא בדיוק המילה הזאת... (אגב, בתרגום לאנגלית הם נקראו 'סְמֶרף', באיטלקית הם 'פופי', מילים חסרות משמעות. כמה חבל.)

יש עוד דוגמאות ?
כן. צ'ילי בילי, היצור הפעוט שמכבה ומדליק את האור במקרר בספר של פיטר מיילי, הפך בתרגומי ל'אוֹרי קוֹרי'. ולא רק בשמות זה כך. הספר השני על צ'רלי שכתב רואלד דאל מתחיל בכך שהמעלית, 'ליפט' באנגלית, הפכה ל'אֶלֶבֵייטור', שהיא... מעלית; מה לעשות, בעברית אין שתי מילים נפרדות למעלית. קראתי להמצאה של דאל 'מעופֶפלית' ברוח מה שקורה בספר בהמשך.

מה היה ייחודה של סדרת 'מרגנית' שערכת?
המו'ל אהד זמורה השיק את הסדרה ב-1975 בהצהרה שיהיו בה 'ספרי איכות' בשעה שמו'לים אחרים הוציאו לאור ספרות פופולרית - וכן ספרי מקור, הנחשבים למושכים יותר.  בימינו הגישה של 'מרגנית' מקובלת על מו'לים נוספים, והרווח הוא של הקוראים.

האם אתה מסתייע לעתים באחרים למציאת פתרונות בתרגום?
תמיד; וכל תרגום שלי עובר עריכה... הדוגמה הכי טובה היא דווקא מספר שכתבתי, 'אודיסאוס'. הגיבור מספר איך הוליך שולל את הענק פוליפמוס בכך שהציג את עצמו בשם אוֹדיס – מילה שפירושה ביוונית אף אחד. ואז, כשפוליפמוס צעק בקול שניקרו את עינו, והשכנים שאלו מי פגע בו, ענה האומלל בטיוטה שלי 'לא-איש' (להבדיל מ'שום-איש' של טשרניחובסקי), אבל בעצת העורכת נורית קרשון החלפתי לאיש-לא: 'איש-לא ניקר את עיני!' וכפל המשמעות של היוונית נשמר גם בעברית.

מה מסב לך הנאה רבה יותר -  כתיבה, עריכה או תרגום?
שאלה קשה... ההנאה שלי רבה תמיד; בעריכה יש לי תחושה של שליחות – אני מרפא את כתבי היד מפגמים, ולוּ קלים, שנפלו בהם. בתרגום יש סוגים שונים של הנאה. יש הנאה מפיצוח משחק מילים: הכרתי מתרגמים שיכולים להסתובב שלושה ימים עד שתצוץ במוחם מקבילה נאותה בעברית. זהו באמת הישג חשוב. אשר לי, הנאתי הגדולה ביותר היא מניסוח משפט רווי פיוט – כמו שהיה במקור.

על מה אתה עובד עכשיו?
מאז 2009 אני עורך עם איילין מוסקוביץ סדרה מתורגמת לבני 18-16 בשם 'מפרש' להוצאת הקיבוץ המאוחד. תירגמתי שניים מכותרי הסדרה, ונעזרתי בכישורי העריכה של ענבל גיל. בתחילת 2011 ראה אור 'התלחשות' מאת אליס הופמן, שעניינו רדיפת היהודים – והאנוסים – בספרד ערב הגירוש. ועד סוף שנה זו אסיים לתרגם את ספרה הנהדר של שיבוֹן דוֹאְד, 'הנערה מביצת הכבול', המתרחש בחלקו בימי סכסוך הדמים חסר התכלית באירלנד. אחת המחשבות שלנו היא לתרגם את הספר גם לערבית; כולנו כאן יכולים ללמוד משהו מהסיפור הזה.

אילו מתרגמים אתה מעריך?
רבים, ובייחוד את אלה המתרגמים שירה – עבודתם היא פלא אמיתי; כשהתרגום טוב, כמובן. למשל, שמעון זנדבק; או נימה קרסו. התנסיתי בעצמי בתרגום שירה פעמים אחדות, אבל התחום הזה דורש כישורים מיוחדים ועדיף להשאיר אותו לאלה שעושים זאת היטב.

תרגומים: 

לקטנים (כולל ראשית קריאה)
אורי קורי / פיטר מיילי (דליה פלד)
ספר הבלשים הגדול והנהדר / ריצ'רד סקארי
(ארבעה ספרונים) / ריצ'רד סקארי
(ששת) ספרי פדינגטון / מייקל בונד
(ארבעה) ספרי 'מר' / רוג'ר הרגרייבס
הספר של אנה / פין
- שישה-עשר הספרים בהוצאת זמורה, ביתן
נקמת הירח / ג'ואן איקן (הוצאת מטר) 

קומיקס
לאקי לוק וג'סי ג'יימס
לאקי לוק והקרקס הגדול
- שניהם בהוצאת דליה פלד 

לנוער
הזאבים מאחוזת וילובי / ג'ואן אייקן
מזימות אפלות בבטרסי / ג'ואן אייקן
ציפורי לילה בננטקט / ג'ואן אייקן
- שלושתם בהוצאת זמורה, ביתן
הדבר הטוב ביותר בחיים / הווארד פייל
מונה מספר לכוכבים / לויס לורי
- שניהם בהוצאת הקיבוץ המאוחד
לורד פונטלרוי הקטן / פרנסס הודג'סון ברנט (מחברות לספרות)
מה שג'יימי ראה / קרולין קומן (הסדרה הצעירה, כתר)
עפות בלילה / ריטה מרפי
התלחשות / אליס הופמן
- שניהם בהוצאת הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים 

ספרים:

בדמי ימיו (שירים; 1987, זמורה )
אודיסאוס (2007, כתר)
ספר הדגלים השלם
ספר המכוניות השלם (עם בני אביעד)
ספר הכלבים השלם
ספר המאגיה והמסתורין (עם יעל ענבר)
- ארבעתם בהוצאת מפה
תל אביב
פתח תקוה
- שניהם באמצעות הוצאת מלוא


האתר של יחיעם פדן