אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk

חברים מהספרים 15


פרק חמישה-עשר 
החבר שלי אומר שאמו לא מבינה אותו

את תפקיד האם הרעה ממלאת ברוב המעשיות האם החורגת. חשבתם על 'סינדרלה'? לא, קצת עבודה במטבח וריתוק ביום הנשף הם לא הרע מכול; 'מעץ הערער' (בתוך שלגיה ומעשיות אחרות של האחים גרים) מספר על אם חורגת הזוממת להרוג את הבת מנישואיו הראשונים של בעלה, ולמרבה הזוועה הורגת בשוגג את בנה הקטן; למבוגרים בלבד. ראוי להוסיף שרוב האבות מגלים אמנם אדישות – אבל לעתים דווקא הם חסרי הבנה. לגמרי. כמו אבא של אמיל, השובב שעליו מספרת אסטריד לינדגרן בשלושה ספרים משעשעים מאוד, ובהם אמיל עוד איתנו; לבני 10-8.

פטוניה (אם אמא שלי לא יכולה לאהוב אותי – מי כבר בעולם כולו יצליח בזה? נורית זרחי, דני ספרים 1995)
הסיפור: אימא גוערת בבתהּ ונוזפת בה, והתוצאה היא שפטוניה המסכנה נעלמת לחלוטין. כדי שלבם של השומעים (בני 6-4) לא יכאב מדי, פטוניה היא חתלתולה; ורק בסוף הסיפור מלקקת אימא-חתולה – מסקרנות? מחמלה? קשה לדעת – את הדמעות הזולגות באוויר ומחזירה את פטוניה לתמונה. 
מי סיפר: נורית זרחי (נולדה ב-1941) היא משוררת וסופרת, מתרגמת ומלמדת כתיבה יוצרת. כתיבתה עשירה ברבדים ופונה לקבוצות גיל רבות. מספריה: מקל מכשפות, טינטורו פילה קטנה מאוד, זולל, לבני 6-4; אמורי אשיג אטוסה, פז ואני, לבני 7-5; תנינה, חוש העסקים שלי, אותה קיבלו חינם, לבני 10-8; וולפינאה מומי בלום, לבני 12-10; למבוגרים יותר: אמבטים, כפפות. 

מי עוד מרגיש בלתי אהיב (לקטנים): ב'הממלכה שמתחת לשולחן' מספרת חוה חבושי כי יותם נעלב מפני שכולם – ואימא בראש – התעניינו בתינוקת; 'מעשה באפרוח שהלך לבקש אמא אחרת' של לוין קיפניס ממחיש את הפן החינוכי, המקדים רפואה למכה. כלומר, לומדים מהסיפור שהצאצא רק חושב שאמו לא מבינה אותו, או לפחות שלא כדאי לו להתרחק ממנה. גם מוקי, ב'מוקי ברוגז עם אימא' של ימימה טשרנוביץ', מגיע בסופו של דבר לאותה המסקנה. 'הברווזון המכוער' של ה'כ אנדרסן דחוי לחלוטין, אבל לפחות אין אימא רעה בסביבה; כולם לבני 5-3. 'הילדה הבלתי נראית' בתוך סיפורי משפחת החיות המוזרות של טובה ינסון מחלימה רק בזכות האהבה, המתקנת מה שקילקלה אימא רעה; לבני 11-9 – ולהקראה בקול מגיל 6.

נֹח (ועלי לא אכפת לך, יונה טפר, קריאת כיף, הקיבוץ המאוחד 1998)
הסיפור
: סימה, אמו של נֹח, נחמדה לכולם – וכלפי בנה היא מרושעת (גם כלפי אביו החלש, שברח מן הבית). היה קל יותר אלמלא היו אמהות כאלה במציאות, אבל הפעם זו לא אם חורגת ואין מדובר בבעל חיים או בסיפור פנטזיה... איך שורדים אימא כזאת? לבני 11-9.
מי סיפר: יונה טפר (נולדה ב-1941) היא סופרת הכותבת לילדים וגם לבני נוער. בין ספריה מיכל מחפשת את האביב, לבני 6-4; לפתן צימוקים הקטנה, לבני 10-8; באחדים מספריה לנוער נוכח כאב עצום: ורק מאהבה (הנפלא), מתאים לך ככה שאת צוחקת, לבני 14-12.
ראש-גזר וג'ינג'ים אחרים (בספרים לנוער): אימא שולחת את בנה הקטן, ראש-גזר, לסגור את הלול בלילה – אף על פי שהוא פוחד מאוד; כך נפתח ספרו של ז'יל רֶנאר, פרנסואה ראש גזר, שבהמשכו דוחפת אותו ההתעללות לניסיונות התאבדות; לבני 13-11 (התרגום התיישן). לג'ינג'ים אחרים לעגו – למשל, אן שרלי, האסופית, של מונטגומרי, לבני 12-10 – ואחרים מושכים תשומת לב גם בזכות צבע השער: בילבי, גיבורת ספריה של אסטריד לינדגרן; לבני 11-9. ופחות מכך רון ויזלי, חברו של הארי פוטר, גיבור ספריה של ג'ואנה רולינג; לבני 9 ומעלה.

גוּש (הילד של המכשפה, מייקל גרובר, מטר 2010)
הסיפור: מכשפה רבת עוצמה חומלת על תינוק מכוער שהושלך ביער, ומעניקה לו בית. כדי להצילו היא מוותרת כליל על כוחותיה, אבל הילד ממשיך לכעוס עליה (ועל כל העולם) ואינו שבע רצון. הרפתקאותיו מפריכות בהצלחה רבות מהמעשיות המוכרות. מרתק ומעורר מחשבה.
מי סיפר: מייקל גרובר (נולד ב-1940) היה טבח, ביולוג ימי (הוא ד'ר לביולוגיה) וסופר צללים (כנראה) לפני שכתב חמישה-עשר רומנים, רובם למבוגרים, ובהם ספר האוויר והצלילים ובקעת העצמות, שתורגמו לעברית.
אמהות מזניחות מול אמהות מטפחות: אמהות מתעללות ומזניחות נשלחות לבית ספר להורים בספרו של אריך קסטנר, 35 במאי; לבני 11-9. אמהּ של מתילד בת ה-12 לעולם אינה בבית ומתעקשת שתהיה לבתה או-פר, והתוצאה היא האמריקאית הזאת, ספרה של סוזי מורגנשטרן; לבני 11-9. אמה של מטילדה בת ה-3, גיבורת ספרו של רואלד דאל, יוצאת מדי יום לשחק בינגו – איזה מזל שהילדה יודעת לבשל (ומובן שהקורא מאחל לה אימא אמיתית); לבני 12-10. אמו של סומסום ג'קסון, גיבור ספרהּ של בטסי ביארס, מתגייסת לעזרתו – לשמחתנו; לבני 12-10.
*
הערה: על חברים מן הספרים שאמם מתה מסופר בפרק החמישי, 'לחבר שלי אין הורים', ועל היבט מסוים בחיי אלה מהם שאמם נטשה אותם – בפרק האחד-עשר, 'החבר שלי אסף לעצמו משפחה חלופית'.

יחיעם פדן