אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
 

יעל בן ברוך


מאת צבי ליברמן 

בילדותי, אהבתי לקרוא את סיפוריו של צבי ליברמן (ליבנה). כנראה שהיו לכך מספר סיבות:
ראשית, הסיפורים היו על ילדים בני גילי החווים בעיה או דילמה, בדרך כלל מול עולם המבוגרים. ילדים עם כוונות טובות, תמימים, שהיה לי קל להזדהות איתם.
שנית, תמיד בסוף הסיפור היה פיתרון משביע רצון לרווחת גיבור הסיפור והקוראים. ואני שחששתי מ'סיפורים עצובים' יכולתי לבטוח בצבי ליברמן, שככל שיוליך את הסיפור בפיתולים ובקשיים, הרי בסוף הכל יסתדר ובצורה אמינה.
שלישית, הסיפורים שלו תיארו את נופי הגליל וסיפרו על ילדים החיים במשקים חקלאיים. באותם ימים של שנות החמישים, זו הייתה משאת נפשי. כעירונית מרמת גן רציתי לחיות בקיבוץ או במושב, לחלוב פרות, או לשבת על עגלה עמוסת חציר.
רביעית, נוסף לרוח הרומנטית היה לסופר צבי ליברמן חוש הומור. בספר 'תעלוליה של דינה' הוא מודגש ביותר. ספר זה נמצא בספריתי עד היום ומתאר בששה סיפורים את תעלוליה של דינה, ילדה צעירה במשפחה חקלאית מהמושב. המרידות הקטנות של דינה ותגובת המשפחה והסביבה מתוארות בכל אחד מהסיפורים בחן רב, בהומור, לעתים גם בדרמתיות.
דינה היא ילדה עצמאית, בעלת יוזמה וכושר המצאה, פעם היא מתחפשת לתיירת שבאה לבקר במשק, פעם היא מרבה לדפוק בדלת הכניסה ולברוח, בני הבית רוצים ללמד אותה לקח ולא פותחים את הדלת. כך נשאר גם אורח שהגיע מהעיר מול דלת סגורה ואי הנעימות גדולה... בבוקר אחד כשכולם בעבודה, שופכת דינה את האוכל שבישלה אמא, לתרנגולות ומבשלת לכל המשפחה את מה שהיא אוהבת - לפתן.
בעיקר אהבתי את הסיפור 'גגה' בו עולה דינה לישון על גג הבית בגלל החום המחניק בחדרה. באמצע הלילה היא מתעוררת ושומעת קולות חשודים מהרפת, אולי גנבים? היא מחפשת דרך לרדת מהגג ולהזעיק עזרה, והסוף – מפתיע.
את הסיפור הזה אהבו גם ילדַי, אף על פי שהוא מספר על תקופה שאינה מוכרת להם ובעברית מעט מיושנת. למשל: דינה 'נקתה את שיניה, רחצה רגליה ולבשה בגד שינה.' ובהמשך: 'אבא ואמא הלכו אל בית השכן לשמוע רדיו. דן אחיה הגדול הלך אל המועדון. בבית היה שקט.'
כן,  לפני 70 – 80 שנה לא היה רדיו בכל בית, על טלויזיה ומחשב בכלל לא חלמו.
 אבל אולי קראו אז יותר ספרים?
אגב, צבי ליברמן כתב סיפור בשם 'עודד הנודד'. בו מסופר על עודד היוצא עם כיתתו לטיול, נעלם בהרים וכולם מחפשים אותו. הוא בינתיים חווה פגישות עם בעלי חיים, צמחים ובדויים. סיפור זה היה הבסיס לסרט באותו שם. סרט ללא קול (רק בגלל קשיי תקציב), בשחור לבן אך באורך מלא של 70 דקות. זה היה סרט העלילה האמנותי הראשון שהופק במימון פרטי ובכוחות מקומיים בארץ.
הסרט הוקרן לראשונה בשנת 1932.
האם יש משמעות סמלית בעובדה שהסרט הישראלי הראשון התבסס על סיפור לילדים?

יעל בן ברוך