אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
 

ספרים מסתתרים

בסיפור שלפניכם מסתתרים שמות של 15 ספרים שמופיעים בדףדף.
נסו למצוא אותם! היזהרו ממלכודות!. 

ויהי היום וג'וחא הלץ יצא מביתו והנה, בפינה הרחוקה של הגן הקסום ראה את הנסיך הקטן ואת מומו יושבים על ספסל ומשחק בסביבון פלאים. מכיוון שכל זה היה בחנוכה לא השתומם ג'וחא, אלא שאל את מוֹמוֹ בשפת הסימנים: 'של נועה הסביבון הזה?' 'מה פתאום נועה?' התפלא מומו, 'הסביבון הזה שייך ל... ל... ל...' וכאן החל מומו לגמגם כשראה את איתמר המכשף מתקרב אליהם ברכיבה על סוס פלא. 'הסביבון הזה' מיהר וסיים, 'הוא של קייטוש'. המכשף, שהיה כבר קרוב מאוד לשניים, הוציא לפתע משהו אדום ולח מהכיס הפנימי של אדרת הזהב שלו.
'נשיקה!' קראו ג'וחא ומומו פה אחד, 'מי שם נשיקה בכיס?' 'אתה מוכן להפוך את הסביבון שלי לנשיקה?' שאל מומו, 'גם אני רוצה שתהיה לי נשיקה בכיס'.
'בבקשה', אמר המכשף ורמז לבילבי ,שהסתתרה מתחת לעץ הנדיב שלידם. 'נשקי את הסביבון' פקד עליה. בילבי הנבוכה עשתה כאשר דרש. 'למי את מחכה פה?' שאל אותה המכשף שראה בידה ספר אגדות. 'למכסה' אמרה בילבי, 'וגם ללוֹבנגוּלוּ השודד מאי המטמון. הוא הבטיח לספק לי מפה וכמה רמזים שבעקבותיהם אגיע לארצו של פרדיננד פדהצור'.
היא הפסיקה לרגע את שטף דיבורה והמשיכה: 'הוא הבטיח להיות כאן בשעה שמונה. בעקבות אחד הרמזים', נזכרה בילבי 'נוכל גם להגיע אל ארץ נארניה, ארצה של 'אורה המשולשת', סליחה המרובעת...'. 'הכפולה' חייך המכשף 'אורה הכפולה'. 'נכון' אמרה בילבי, 'ונוכל גם למצוא את שמונת הנערים'.
מרחוב פאל שבו עמדו גיבורינו ועד רחוב דון קישוט השתרעה שדרה רחבה. במרכז השדרה עמד אוהל צבעוני מרהיב. על שלט ענק שמעליו היה כתוב 'קרקס האריה המכשפה וארון הכלים'.
'שם מצחיק', אמרה בילבי, 'אני מעדיפה לקרוא לו 'הקרקס של דוקטור דוליטל '. 'זה עניין של טעם', התערב המכשף 'ודרך אגב, אני הולך מפה, נמאס לי לעמוד פה ולבזבז את זמני בסיפורי סבתא'. סורגת אחת שישבה על הספסל הסמוך התערבה בשיחה: 'אלה לא סיפורי סבתא' אמרה. 'אם אתם שואלים אותי ,אלה סיפורי הברון מינכהאוזן'. 'מי?' שאל מומו. 'הברון מינכהאוזן? מאין אני מכיר את השם?' 'זה האיש שכתב את הספר 'החתול של בני בסקרוויל'' אמרה הסורגת שגמרה לסרוג כובע משולש. 'דרך אגב', שאלה הסורגת, 'איזה חג אנחנו חוגגים היום?'
'פורים', אמרה בילבי וקרצה לשאר. 'תודה', אמרה הסורגת ,כשהיא אוספת את כדורי הצמר שלה, 'אני חייבת לרוץ ולקנות מצות'. האחרים נשארו בגן הקסום וחייכו, כי כמו שאמרנו, זה היה בחנוכה.