אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

עמוס בר : מאחורי הספרים

מתוך דבריו של עמוס בר
בטקס קבלת 'פרס זאב' 

לפני שאומר את דברי, לפני שאודה לנשיאות ולחברי הוועדה ,עלי לפרוע חוב, עם ריבית והצמדה.
אני חייב הרבה מאוד ל... זאב אהרון, ז'ל.
בזכותו של זאב אני חש היום בסגירת מעגל, שתחילתו ב-זנב של לטאה, המשכו בכתיבת סיפורים ועריכת 'פשוש', עיתון הילדים של החברה להגנת הטבע, וסופו – עמידה על במה זו וקבלת 'פרס זאב'.
ועל כן, התרגשותי רבה וגדולה היום.
מה לזנב של לטאה ולעובדת היותי סופר ועורך עיתון טבע לילדים?
הקשר הוא, כמובן, השיר של זאב: 'אינני רודף לטאות', אשר בהיותי ילד קראתיו לראשונה, כך נדמה לי, ב'דבר לילדים'. כבר בקריאה ראשונה חשתי – זה אני! הילד, לוכד הלטאה הוא – אני! והלטאה שאיבדה את זנבה – זו הלטאה שלי! עליה כתב זאב את השיר!
קראתי וקראתי, שוב ושוב, את השיר – עשרות פעמים, ותוך כדי הקריאה נפתח לפני עולם חדש: גיליתי כי יש קשר בין לטאה לבין שירה ובהמשך, בין סביונים ובין ספרות וסיפורים.
זאב לימדנו בשיריו ובסיפוריו כי מאחורי כל בעל-חיים, בצל כל עץ, בתוך כל פרח ומתחת לכל אבן, מסתתר סיפור או שיר; ומי שיודע לגלות, לחשוף אותם ו...לכתוב – בסופו של דבר מקבל את פרס זאב!
לכן, בראש וראשונה, תודה זאת לך, באשר הינך. את חובי החזרתי היום.

ועתה, לדברי,
אדוני, מנהל משרד החינוך, ד'ר שמשון שושני.
גב' נורית דאבוש – האגודה למען החייל.
חברי ועדת השופטים, ד'ר מנוחה גלבוע, פרופ' זוהר שביט ומר גרשון ברגסון.
עורכי הסידרה – נירה הראל  וחיים באר מעם-עובד, חנה בידרמן וצבי צמרת מיד בן-צבי,
קהל נכבד, 

תודתי נתונה לחברי הוועדה שהעניקו את פרס זאב לסידרת 'ראשונים בארץ' ולספרי, 'המשוררת מכנרת' – סיפור של רחל.
כאשר ניגשתי למשימה המקיפה והגדולה – כתיבת סיפור חייה של רחל, החלטתי להפוך לחוקר ימים עברו, חוקר היסטוריה. כדרך החוקרים, אקרא את הטקסטים, אפרש אותם, אשאר מחוץ לאירועים מימים עברו, אכתוב מחקר תוך הפיכתו לסיפור על-ידי כתיבת דברי קישור בין אירוע לאירוע. אין דבר קל מזה...
דבר ראשון, קראתי מחדש את כל שירי רחל, פעם ועוד פעם, שוב ושוב – אך כבר בקריאה הראשונה חשתי כי אני נשאב אל תוך תוכה של רחל המשוררת וצולל ביחד איתה אל ימי העליה השניה, אל ראשית ההתיישבות בארץ השוממה.  כך, תוך הזדהות אמפטית, הלכתי עם רחל לכל מקום שם הלכה, ביצעתי ביחד איתה את מעשיה, השתתפתי יחדיו באירועים בהם השתתפה וחוויתי את חוויותיה.
הכתיבה הייתה לי מסע מרתק עם, ובתוך, רחל; כאמור, בראש וראשונה בעקבות שיריה. ובהמשך – דרך כתביה, מכתביה; רשימות, כתבות וספרים שנכתבו עליה; התייחדתי עם תמונותיה – וכל מעשי, במשך שנה תמימה, בוצעו כשרחל עמי. וככל שקראתי ושמעתי דברי חוקרים, ביקרתי בחוות כינרת, ב'בית המוטרים' ובבית-הקברות – הסתמנה לי דרך הכתיבה. התברר לי שלא אכתוב מחקר ולא אהיה חוקר, אלא סופר, אשר בדמיונו חי ביחד עם רחל. נאבק את מאבקיה, מתמודד עם אתגריה, כושל עם כשלונותיה, צוהל על הישגיה, סובל בסבלותיה, דואב את מחלתה, כותב ביחד איתה את שיריה, אוהב את אהוביה. ואם הגעתי לערך 'אהבה', אודה ואתוודה כי תוך הכתיבה התאהבתי ברחל, העמדתי את תמונתה על שולחני והתמודדתי עם הקנאה של אשתי.
וכך, עת עברתי לימי העלייה השנייה והשלישית, הבנתי וידעתי שהספר ייכתב על 'רחל בלי רכילות', בלי 'קלטת לוהטת', כפי שמבקרי ספרי התאכזבו כי לא מצאו כל זאת בספר. אמנם היו אז יצרים, היו אז רגשות, היו אהבות , הרי בלי כל אלה לא היינו קיימים, לא היה המשך לדור ההוא.
אבל הכל נעשה בצניעות, בלי כותרות ולא בעוצמת גילויים נרעשים. אני העדפתי את רחל האמיתית, הנערה השברירית המגיעה ארצה לביקור, מתאהבת בנופה השומם, נוטשת את הרקע הזעיר-בורגני והולכת לכינרת, לעבודת הכפיים הקשה.
כל השאר כתוב בספרי.
החלטתי במודע לנהוג כחוקר עתיקות, כארכיאולוג המלקט שברי חרסים, מתאים אותם, מדביק ומשלים את החסר בחומר הדומה לחרס של פעם. ואילו כד ששוחזר והחלקים החסרים הוכנו מפלסטיק, מחומר של היום – הכד אולי ייראה יפה, אך הוא יהיה מזוייף, הזיוף יבלוט ויבליע את האמיתי.
וכך, כתבתי על רחל של הימים ההם. 

מתוך:
ספרות ילדים ונוער, חוברת ד', הוצ' משרד החינוך המדור לספרות ילדים, ירושלים, תשנ'ד, עמ' 1