אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

מיריק שניר : מאחורי הספרים


לקרוא תנ'ך מגיל רך ואילך

לרוב הילדים יספרו בילדותם על כיפה אדומה, שלגיה וזהבה ושלושת הדובים. רוב הילדים יגדלו על אליעזר והגזר, מעשה בחמישה בלונים ומיץ פטל. וישנם ילדים וילדות רבים לא יפגשו באותם גילים את סיפורי המקרא.
וזאת - לא מפני שאיננו רוצים לספר להם את סיפורי העם שלנו, אלא מהחשש שלנו, שהסיפור התנ'כי ושפת המקרא יהיו קשים מדי בעבורם ושלא יהיה להם די אורך-רוח להקשיב.

זכור לי היטב התסכול שלי מול התנ'ך כאם צעירה. רציתי וניסיתי לספר אותו לילדיי הרכים והתקשיתי בכך מאוד. להורים בדור הנוכחי, המשימה הזאת קשה ומתסכלת פי כמה, כי שפת החול שלנו ושפת הקודש, רחקו עוד יותר זו מזו. כיום, לאחר ניסיון רב שנים בחינוך ובהגשת ספרות לילדים, הגעתי להכרה שהמפתח לשינוי נמצא בגיל הרך, וקשה לי להשלים עם כך ששוב ושוב, דור אחר דור, אנחנו מחמיצים את ההזדמנות להפגיש את ילדינו, בגיל הכי מוכשר לקליטת שפה , והכי פתוח ומושפע , עם סיפורי העם ושפת העם שלנו – שלהם.

המיזם 'בראשית ברא' – יצא לדרך בכוונה לחפש ולמצוא דרך להפגיש עם התנ'ך, החל מגיל רך, לעשותו ל'גירסא דינקותא'. לשם כך, נבחר הסיפור הראשון בתורה, סיפור התשתית. סיפור המכונן: מרחב וזמן, שפה ותרבות, הסיפור שבורא עולם שלם ומושלם.
מה יותר מרתק ילדים צעירים מסיפור על בריאת עולם – בתקופת הילדות בה;
כל אחד מהם מגלה את העולם, יום אחר יום, כל אחד מהם שואל את עצמו אין-ספור שאלות קיומיות,כל אחד מהם בורא בהדרגה את עולמו האישי.

איך מעוררים ומאירים את הסיפור היפה, העמוק והחשוב הזה – שהוא נכס נפלא שירשנו ומנגישים אותו, בלי לפגוע בו, ובאופן שייגע בקוראיו בכל גיל, יהיה משמעותי עבורם בכל תקופה בחייהם.
איך מצמידים ליצירה הספרותית האלמותית הזאת, אומנות ברגישות וברמה הראוייה, שתרגש כל קורא ואף תעורר בו יצירתיות ודמיון.

מענה לשאלות האלה שמעסיקות אותי שנים, מצאתי במקורות. כתוב: 'מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז' התבוננתי בילדים והקשבתי להם, כדי להיווכח איך הם לומדים באופן ספונטני וטבעי, איך הם אוהבים ומצליחים ללמוד.

נכחתי שוב ושוב עד כמה ילדים מתאווים לעשות דברים בדרכם ובעצמם. למה? כי זה מעצים אותם. כי זה גורם להם להעריך את עצמם. כי כך הם לומדים לאהוב את עצמם ובזכות זה גם את זולתם - אותנו.
ידעתי, שאם הסיפור המקראי יוגש לילדים באופן שיגשים עבורם את המאוויים האלה, הם יבקשו שוב ושוב לקרוא בו.
במשך השנים למדתי להתייחס אל ילד כקורא, מרגע שהוא מתייחס לעצמו כקורא. מבחינתי (ומבחינתו) הוא קורא, מרגע שזיהה את הקריאה כלמידה חיונית והוא מתחיל לדמות קריאה, להחזיק ספר בידו, לעלעל ולמלמל. אילו שאלנו את אותו פעוט, מה אתה עושה? – ויכול היה להשיב, ברור שהיה עונה בגאווה: 'אני קורא!'

בראשית ברא מגיש את סיפור בריאת העולם, באופן שניתן לקרוא בו בכל שלב, גם לפני ידיעת האותיות והניקוד. זה אחד מסודות המשיכה שלו.
זו הסיבה שבעטייה ילדים ירצו לחזור אליו שוב ושוב. וכך, מבלי משים הם ישמעו ויספגו את השפה המקראית - שפת העם, שתקלט בהם כ'גירסא דינקותא' – לצד שפת האם שהם רוכשים באותה תקופה.
עשרים ואחת שנה, פיתחתי את הרעיון ועסקתי בהגשמתו - ולאורך הדרך צרפתי אנשים שונים, ובראשם האמנית סוניה שכל , שעבדה איתי בשיתוף פעולה מיוחד ונדיר, תריסר שנים.
ביצירה בראשית ברא מוצעת דרך חדשה, היונקת מגישה חינוכית-יהודית עתיקה, לשבות את לב הילדים לאהבת המקרא ושפתו, להגשתו ולהטמעתו כיצירה רבת משמעות בעבורם – יצירה לחיים.

הסייחה הנסיכה
'אצילה' הייתה הסוסה האהובה עלי באורווה של קיבוץ כפר גלעדי בו נולדתי וחייתי כל ילדותי. כאשר הסוסה 'אצילה' המליטה סייחה חמודה, נקשרתי אליה מאוד. בטיול של כתה ד' הושלכתי מגבה של 'אצילה 'במהלך דהירה פראית, כאשר היא מיהרה אל האןרווה להיניק את הסייחה שלה ,שכל כך אהבתי. לאחר שסיפרתי זאת אין ספור פעמים בעל פה הפך הסיפור גם לספר, עם איורים נפלאים של עפרה עמית. 

ספר האמקקות הגדול הראשון -
'אמקקה זו החיה היחידה שעד שלא חשבת עליה היא לא היתה קיימת ואחרי שחשבת על אמקקה היא כבר לא עוזבת אותך'. הספר מספר על 'אמקקות' שהן יצורים דימיוניים. האמקקות פותחות את ליבם ופיהם של ילדים ומבוגרים לספר על עצמם ועל מה שבליבם... ולדמיין. אני משוכנעת שכך יקרה גם לכם כי לאמקקות ישנו הקסם הזה! בספר האמקקות מותר, כדאי ויש מקום לצייר ולכתוב על האמקקות שלכם!


אורה-
'אורה' גור החתולים של ים נכדתי מת פתאום. ימים רבים התגעגעה אליו שתקה הרבה, הלכה על ארבע יללה ושיחקה עם אחיה הקטן רום בילדה וחתול . היא הייתה עצובה מאוד מאוד. אני, סבתא שלה, כתבתי לה סיפור. ים התרגשה. זה היה הסיפור שלה, וביקשה לצייר אותו בעצמה. כשסיימה, חיבקה את הספר הקטן ואמרה 'עכשיו אני שוב יכולה לחבק את אורה שלי'. 'אורה' הוא ספר שלא משאיר את הילדים והמבוגרים להתמודד עם המוות לבד. 

ביום הולדתך
ספר חדש שיצא בארצות הברית ובישראל, במקביל. איירה אותו בתי אליאור ( הרביעית מתשעת ילדי) ומופיעות בו תמונות של משפחות חיות עם ילדיהן הקטנים.
מגיל רך ילדים וילדות מתחילים לתהות ולשאול:
מאין באתי? איך נוצרתי? מה אני עבורכם? מה מעשי בעולם הזה? מה ערכי בו?
כאם, כמחנכת, כסבתא וגם כילדה , חוויתי וליקטתי רגעים רבים של התחבטות בסוגיה הזאת.
בספר מצוטט גם רבי נחמן מברסלב שאמר:
'היום בו נולדת, הוא היום בו הקדוש ברוך הוא החליט שהעולם הזה אינו יכול להתקיים בלעדיך.'

מעשה בשקית
יציאה מן הבית עם שקית ביד כדי להביא לחם הביתה בשליחות ההורים הייתה חלק מן ההווי שבו התחנכתי ,בקיבוץ גלילי בצפון, ומעשה של יום-יום בקיבוץ בעמק בית שאן שבו גידלתי את תשעת ילדיי. לא אחת הסיטה רוח השובבות את ההולך הרך בשנים ממסלול שליחותו ומשכה אותו להרפתקאות צדדיות, אשר הן ושכמותן הפכו ברבות הימים לסיפור הזה. בסיפור 'מעשה בשקית' ילד יוצא בשליחות אמו, שקית בידו, להביא כיכר של לחם. רוח שובב , רוח השובבות שלו ,מטה אותו מדרכו והוא נקרע בין המחויבות לאמו למחויבות לעצמו; בין ההשתדלות לשמוע בקולה של אמא ובין ההיענות לקול הפנימי העולה מתוכו.