אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

דורית אורגָד : שאלות ותשובות

מנין את שואבת את הרעיונות לספרים שלך?
אני חושבת שכל סופר מתהלך עם משושים בלתי נראים, 
שעוזרים לו לחוש מה האחרים מרגישים, מה מטריד אותם, 
מה גורם להם שמחה, מה בכלל מעסיק אותם,
 וכנראה שגם לי יש משושים כאלה. 
אם אני מרגישה שלמישהו רע, אני משתתפת במה שהוא חש וכותבת על כך
, מפני שאם לא אכתוב, זה יעיק עלי. 
ולהיפך, כשמישהו משתף אותי בחוויה נפלאה שהייתה לו,
מתעורר בי חשק לתאר אותה בסיפור, כדי לשתף בה גם את הקורא. 
כך באים אלי הרעיונות לכתיבה, ואין הבדל במי מדובר. 
זה יכול להיות ילד, אדם מבוגר, זקן, ואפילו חיות. 

מדוע כתבת ספרים רבים על בעלי חיים?
התשובה פשוטה מאוד. אני כותבת על חיות 
כי גידלתי חיות רבות ונקשרתי אליהן. 
אני חושבת שרבים מבעלי החיים הם יצורים מקסימים
וגם מי שאינו מחבב אותם, עשוי  ליהנות מקריאה עליהם.


האם את מקדימה מחקר לכתיבה?
באחדים מן הספרים שכתבתי אכן קדם מחקר לכתיבה. למשל, כדי לכתוב
את הספר שבועת האדרה, על יהודי אתיופיה, ערכתי מחקר שנמשך
למעלה משנה. הייתי צריכה לקרוא ספרים רבים, לראות סרטים תיעודיים,
להיפגש עם בני העדה, ואילו היה הדבר אפשרי, ודאי גם הייתי נוסעת
לאתיופיה. 
גם ספרים כמו הנער מסיביליה, פרידה אחרונה מקורדובה,
החטופים לצבא הצאר חייבו מחקרים מוקדמים ממושכים. אותו הדבר
קרה כשכתבתי ספר על תקופת הצלבנים, או על הפרטיזנים הסלובקיים.
גם אז נסעתי למקומות בחוץ לארץ שבהם מתרחשות עלילות הספרים.
וגם מי שאינו מחבב אותם, עשוי ליהנות מקריאה עליהם.

על מה את הכי אוהבת לכתוב?
אני אוהבת לכתוב על דברים שעשויים לרגש את הקוראים, כמו עמליה,
שעברה משבר קשה והפסיקה לדבר, בספר עמליה וג'ו, ובהמשך
הצליחה להתגבר ולהוכיח את עצמה. או אסנת, הנערה העולה מאתיופיה,
בספר יום החרגול וימים אחרים, שלא הייתה מקובלת בחברה והייתה
תלמידה גרועה, אך מצאה דרך לשנות את מעמדה החברתי ולהפוך
לתלמידה טובה. כיוון שאהבתי את הדמויות האלה, רציתי לכתוב עליהן.

למה את עוסקת בכתיבה ספרותית ולא במקצועות האחרים שלך?
מפעם לפעם אני נענית להצעה לעבוד בהוראה במוסד להשכלה גבוהה,
ואז פתאום יש לי רעיון לספר ואני מרגישה שהוא חייב להיכתב. אני מחכה
בקוצר רוח שתסתיים שנת הלימודים ואוכל להשתחרר מן ההוראה ולעסוק
בכתיבה. לכן אני מרגישה שאסור לי אפילו לחשוב על האפשרות לעסוק
במקצועות האחרים שלי.

מה את מרגישה בשעה שאת גומרת לכתוב ספר?
כשאני מסיימת את כתיבתו של ספר יש לי רגשות מעורבים. מצד אחד,
אני שמחה שהשלמתי את המלאכה ופתרתי, לפחות חלק, מן הבעיות
שהגיבורים שלי התלבטו בהן.
מצד שני, צר לי לפעמים להיפרד מהדמויות שאליהן נקשרתי. לכן קורה
שהן מופיעות שוב, בספר חדש שאני כותבת. כך קרה עם מנואל, גיבור
הנער מסיביליה שחזר להופיע בעלילת הספר פרידה אחרונה מקורדובה.
וכך גם קרה לחמיד, הנער הערבי שכתבתי עליו בספר ידידות במבחן,
שחוזר וקיבל תפקיד מרכזי בספר בשעת מבחן.