אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

אורי אורלֵב : שאלות ותשובות


שאלה של סטודנטית באוניברסיטה בעיר פורטו, בפורטוגל: בגטו, בכית כל הזמן?
כן, כשהייתי מציק לאחי הקטן ואמא הפליקה לי, אז בכיתי. בעצם זה לא נכון. לא בכיתי אלא צרחתי בכל כוחי כדי שהשכנים יחשבו שאמא מתעללת בי. בכל זאת אני זוכר שבכיתי פעם אחת. זה היה ביום הולדתי. אמא שאלה מה אני רוצה למתנה. אמרתי לה: רת ספר השירים השלם של אדם מיצקביץ'. הלכנו לחנות ספרים (בגטו, לפני ההשמדה). היה שם כרך גדול, אדום, הפרופיל של המשורר היה מוטבע בכריכה. אמא שאלה: כמה זה עולה? האיש אמר: 15 זלוטי. אמא אמרה: זה יותר מדי. יצאנו. פתאום היא הסתכלה עליי ושאלה: יורק (זה היה שמי), למה אתה בוכה? טוב, בוא נחזור. אקנה לך את הספר.

שאלה של תלמיד כיתה ה' בברלין: האם תוכל להרוג אדם אחר אם תהיה מלחמה?
כשעליך להגן על ההורים שלך או על הילדים שלך, להגן על מולדתך, אתה נאלץ לפעמים להרוג.

שאלה של תלמידת תיכון ביפן: אתה בנו הבכור של רופא. איך זה שאתה לא רופא?
''למזלי'' פרצה מלחמה והוריי לא יכלו להכריח אותו ללכת לאוניברסיטה ללמוד רפואה.

שאלה של תלמיד כיתה ו' בציריך, שוויץ: האם הכתיבה על השואה עוזרת לך להתגבר על העבר?
אינני יודע. אני יודע רק שאינני יכול לדבר, לספר, לכתוב או לחשוב על מה שקרה – כאדם מבוגר. אני יכול רק לספר על מה שקרה, לכתוב או לחשוב על כך – כפי שהדברים נחרטו בזיכרוני וברגשותיי כילד. האיש שאני היום מוכרח להתהלך בזהירות עם הזיכרונות האלה. זה כאילו להתהלך על פני אגם קפוא, ויש להישמר כל הזמן שלא לדרוך יותר מדי חזק. הקרח עלול להישבר ואז אשקע לתהום ואינני יודע אם אוכל לחזור
.
שאלה של תלמידה בפגישה עם ילדי כיתות ו': מה עשית בגטו?
למשל שיחקתי ברחוב כדור רגל.
איך יכולת לשחק? לא היית קשור כל הזמן?

שאלה של תלמיד בפגישה עם כיתות ח': האם היית שורד בשואה בלי אחיך הקטן?
קשה מאוד לדעת. אין ספק שהאחריות עליו, הדאגה לו, התפקיד להחביא אותו, או לומר לו מה לעשות ברגעי סכנה כשהיינו לבד, אלה דברים שמחייבים אותך לפעול והיאבק אחרת מאשר כשאתה לבד. נוסף לכך היה לי כל הזמן מישהו לשחק איתו, לנצח אותו (עד שהתמרד), לדבר אליו. כל הדברים האלה מראים עד כמה השאלה שלך חכמה ונוקבת.

שאלה של תלמיד בפגישה עם כיתות ח': באיזו שפה אתה מונה?
כבר נשאלתי פעם את השאלה הזאת ולא ידעתי. התחלתי פשוט לספור בקול. ואז נוכחתי שעד שש אני סופר בפולנית. 6 בפולנית דומה מאוד ל-6 בעברית וכשאני מגיע ל-6, אני אומר שש וממשיך בעברית.

שאלה של תלמידה בפגישה עם כיתות ה': האם היה לך קשה ללמוד עברית?
כן. הייתי בן 14. המורה שלי הייתה בת 17. זה היה בקיבוץ. היא הייתה בהכשרה, ביחידה של הפלמ''ח שעבדו והתאמנו בקיבוץ, בהיחבא מהאנגלים, כמובן. היא הייתה באה לחדר שלי כל יום לשעה וחצי ללמוד אותי, ומיד אחר כך חזרה לעבודה. היא עבדה בשדה הבצל. באה ישר מהשדה וחזרה לשם. הייתה כל כך מסריחה – כן, היה לי מאוד קשה ללמוד עברית. חוץ מזה באמת היה לי קשה מפני שעברית אינה דומה לשפות האירופאיות – וקשה ללמוד שפה שונה מכל מה שאתה מכיר. אבל למשל את המילה ארון למדתי בקלות בגלל אהרון אחד שהיה חכם כמו ארון.

שאלה של תלמידה מכיתה ב': למה כתבת את הספר ''קטנה גדולה''?
כשהבת שלנו, דניאלה, הייתה קטנה, שמעתי כל בוקר את הוויכוחים ואת הצעקות כשאשתי הלבישה אותה ללכת לגן.
דניאלה: אני רוצה מכנסיים.
אמא: אבל השמלה הזאת יותר יפה.
דניאלה: אז אני רוצה ללכת בפיז'מה לגן.
אמא: אי אפשר ללכת בפיז'מה לגן.
דניאלה: ולמה את לובשת מה שאת רוצה ואפילו אבא אומר לך ואת לא שואלת אותו?
ואז כתבתי את הספר קטנה גדולה'