מיכאל אֶנְדֶה : שאלות ותשובות

איזו ילדוּת היית לך? 
היתה לי ילדות מאושרת באזור הכפרי היפהפה שבו נולדתי. אהבתי חיות וגידלתי בחצר שלנו צבים, לטאות ודגים. הספרים הכי אהובים עלי היו ספרים על חיות. בעיקר הייתי מוקסם מסדרת ספרי דוקטור דוליטל מאת לופטינג. מהלימודים בבית הספר דווקא לא התלהבתי. אבא שלי, אדגר אנדה, היה צייר. הוא השפיע עלי מאוד מגיל צעיר הוא נתן לי שעורי ציור. הציורים שלו השפיעו מאוד על הכתיבה שלי. הילד שהייתי עדיין חי בתוכי היום ושום דבר אינו מפריד בין המבוגר שבי ובינו. 

מה קרה למשפחתך בימי מלחמת העולם השנייה? 
כשעלו הנאצים לשלטון הם אסרו על אבי לתת שעורי ציור ולהציג את ציוריו בציבור, כי הוא לא הזדהה איתם. סבלנו מאוד באותם ימים. אני לא רציתי להצטרף לתנועת הנוער ההיטלראי. במקום זה למדתי לרכב על סוסים והצטרפתי לארגון האנטי נאצי - חזית החופש הבווארית.
 
איך התחלת לכתוב לילדים? 
הכתיבה שלי לילדים התחילה במקרה. עד אז הייתי שחקן מחוסר פרנסה. את ספרי הראשון לילדים, 'ג'ים ונהג הקטר' כתבתי בהשפעת סיפור של צייר זקן שהיכרתי בילדותי. הסיפור כאילו נכתב מעצמו. כשכתבתי את המשפט הראשון לא היה לי מושג מה יבוא אחריו. הספר זכה בפרס ראשון בגרמניה ובפרס אנדרסן הבינלאומי ואני הפכתי לסופר לילדים, או ליתר דיוק לנוער, והיה לי מה לאכול. 

האם אתה מתכנן את ספריך לפני תחילת הכתיבה? 
זה משתנה מספר לספר. את הספר ראשון כתבתי בלי תכנית, אבל ספרים אחרים תכננתי מראש. לפעמים באו לי רעיונות תוך כדי כתיבה ולפעמים צריך הייתי לחפש אותם ולחכות שיגיעו. כמו שפסנתרן צריך להתאמן הרבה כדי לנגן היטב, כך גם סופר צריך לכתוב הרבה כדי שיהיה לו סיפור טוב. 

איך אתה כותב? 
אני חושב שהכתיבה שלי דומה לציור. כמו צייר שמתחיל לצייר בכל פעם מפינה אחרת של הדף, גם אני מתחיל לפעמים מאמצע הסיפור, ממשיך הלאה, מגיע לסוף ורק אז כותב את ההתחלה. אני בטוח שהושפעתי מאוד מאבי, הצייר. ואני גם קצת כמו מלחין שכותב מוסיקה, כי אני שומע את המשפטים שכתבתי ומשנה אותם עד שהם נשמעים כמו שאני רוצה. 

איזה מבין הפרסים הרבים שקיבלת יקר לך במיוחד? 
הפרס היקר ביותר ללבי הוא הפרס על שם ינוש קורצ'ק. תרמתי אותו לבית יתומים בוורשה, כמחווה לזכרו של האדם הדגול הזה.

נירה הראל
בעקבות ראיונות שפורסמו