אריך קסטנר : מאחורי הספרים

סיפורים מאחורי הספרים

'לפני חמישים שנה, כמו היום, היו עשרים וארבע שעות ביממה, שבמשך עשר מתוכן היה עלי לישון.
ביתר שעות היממה הלכתי לבית הספר, הכנתי שעורים במטבח, ובו בזמן השגחתי שתפוחי האדמה לא יתבשלו יותר מדי , הלכתי לשעור התעמלות, אכלתי ארוחת צהרים עם אמא וארוחת ערב עם אבא ואמא יחד ולמדתי להחזיק סכין ביד ימין ומזלג ביד שמאל. זה לא היה קל, כי אני שמאלי.
מה עוד עשיתי? הלכתי עם אמא העירה ונעמדנו לפני חלונות ראווה שלא עניינו אותי, שיחקתי עם חברים בשוטרים וגנבים וקראתי, קראתי, קראתי..
הייתי בן יחיד להורי והייתי מרוצה מאוד מהמצב. לא הייתי בודד ולא הייתי מפונק.
כמובן שהיו לי חברים. האם הייתי מסוגל לאהוב אח יותר משאהבתי את גוסטב חברי?
אתה יכול לבחור חברים, אבל אינך יכול לבחור אחים ואחיות ואינך יכול להחזיר אותם אם אינם מוצאים חן בעיניך. אחים ואחיות בני מזל הופכים לחברים, אבל לפעמים הם הופכים לאויבים.
רק פעם בשנה, בקריטסמס, רציתי שיהיו לי אחים, בגלל המתנות.
כיוון שהייתי בן יחיד, היו הורי משקיעים המון זמן וכסף במתנות שהעניקו לי באותו ערב, ומתחרים ביניהם.- מי הביא מתנות יותר מוצלחות.
אני הקפדתי להיראות שמח בכל פעם שפתחתי את אחת המתנות ונתתי נשיקות שוות לשני ההורים. וכך, ברצינות, בזהירות ובבגרות מוקדמת, מילאתי את תפקידי בהצגה המשפחתית השנתית.'

מתוך הספר כשהייתי ילד קטן