אריך קסטנר : שאלות ותשובות
שאלות לאריך קסטנר
ראיון דמיוני
איזה מין ילד היית?
הייתי בן יחיד להורי, שעבדו קשה לפרנס את המשפחה.
עשיתי מה שיכולתי כדי לשמח אותם. העיסוק החביב ביותר עלי בילדותי היה קריאה. קראתי וקראתי וקראתי. בספר כשהייתי ילד קטן, כתבתי על אותם ימים.
האם תמיד רצית להיות סופר?
לא. עוד לפני שלמדתי קרוא וכתוב חלמתי להיות מורה.
ובאמת, למדתי וקבלתי תעודת הוראה ובגיל 20 התחלתי ללמד בבית ספר בעיר דרזדן שבה נולדתי וגדלתי.
איך התחלת לכתוב לילדים?
זה לא קרה באופן מתוכנן. אני התחלתי לכתוב שירים למבוגרים ותתכוונתי להמשיך בכך.
אחרי שיצא ספר השירים הראשון שלי , הציעה לי המוציאה לאור לכתוב סיפור לילדים.
בהתחלה דחיתי את ההצעה, כי ספרות ילדים היתה זרה לי, אבל החלטתי להתמודד עם האתגר.
מה היה ספר הילדים הראשון שפרסמת?
אחרי שניסיתי לכתוב סיפור הרפתקאות בדיוני ונכשלתי, החלטתי לכתוב על 'עניינים שאתה בקי בהם, כמו הילדים, שפעם היית כמוהם', וכתבתי סיפור על ילדים שתפסו גנב.
שמו של גיבור הסיפור היה כמו השם השני שלי ואמא שלו היתה ספרית כמו אמא שלי.
שם הספר היה אמיל והבלשים.
מה קרה בעקבות פרסום הספר?
הספר הזה שינה את חיי. הצלחתו היתה בלתי רגילה ובעקבותיה הפכתי לסופר לילדים וכתבתי עוד 16 ספרי ילדים.
מדוע יש הקדמה בכל ספר שלך?
חברי מתלוצצים על כך שבכל ספר שלי יש הקדמה. זה נכון. בכמה ספרים יש אפילו שתים או שלוש הקדמות. מההרגל לכתוב הקדמות לא אוכל להיגמל, קודם כל כי קשה להיגמל מהרגל רע, ושנית, כי לדעתי זהו הרגל לא כל כך רע. הקדמה לספר חשובה בעיני כמו גינה לבית קטן. נכון שישנם בתים בלי גינות וספרים בלי הקדמות, אבל אני מעדיף ספר עם גינה, סליחה, עם הקדמה. אולי זה מפני שגדלתי בבית דירות ללא גינה, אבל עכשו, כשאני מבוגר, ומתגורר בבית קטן מוקף גינה פורחת, אני כמעט מקנא בעצמי.
מה עשית נוסף לכתיבת ספרי ילדים?
כתבתי ספרים רבים למבוגרים, השתתפתי בעריכת עיתונים, כתבתי ביקורות על הצגות וגם הקמתי תאטרון סאטירי קטן. בשנים שבהן היה היטלר בשלטון ציוו הנאצים להחרים את ספרי מפני שמתחתי עליהם ביקורת, אבל אני נשארתי בגרמניה. אחרי המלחמה עברתי לגור בעיר מינכן ואמנים יהודים רבים היו חברי, ביניהם ולטר טרייר שאייר את רוב ספרי.
ראיינה: נירה הראל
ראיון דמיוני
איזה מין ילד היית?
הייתי בן יחיד להורי, שעבדו קשה לפרנס את המשפחה.
עשיתי מה שיכולתי כדי לשמח אותם. העיסוק החביב ביותר עלי בילדותי היה קריאה. קראתי וקראתי וקראתי. בספר כשהייתי ילד קטן, כתבתי על אותם ימים.
האם תמיד רצית להיות סופר?
לא. עוד לפני שלמדתי קרוא וכתוב חלמתי להיות מורה.
ובאמת, למדתי וקבלתי תעודת הוראה ובגיל 20 התחלתי ללמד בבית ספר בעיר דרזדן שבה נולדתי וגדלתי.
איך התחלת לכתוב לילדים?
זה לא קרה באופן מתוכנן. אני התחלתי לכתוב שירים למבוגרים ותתכוונתי להמשיך בכך.
אחרי שיצא ספר השירים הראשון שלי , הציעה לי המוציאה לאור לכתוב סיפור לילדים.
בהתחלה דחיתי את ההצעה, כי ספרות ילדים היתה זרה לי, אבל החלטתי להתמודד עם האתגר.
מה היה ספר הילדים הראשון שפרסמת?
אחרי שניסיתי לכתוב סיפור הרפתקאות בדיוני ונכשלתי, החלטתי לכתוב על 'עניינים שאתה בקי בהם, כמו הילדים, שפעם היית כמוהם', וכתבתי סיפור על ילדים שתפסו גנב.
שמו של גיבור הסיפור היה כמו השם השני שלי ואמא שלו היתה ספרית כמו אמא שלי.
שם הספר היה אמיל והבלשים.
מה קרה בעקבות פרסום הספר?
הספר הזה שינה את חיי. הצלחתו היתה בלתי רגילה ובעקבותיה הפכתי לסופר לילדים וכתבתי עוד 16 ספרי ילדים.
מדוע יש הקדמה בכל ספר שלך?
חברי מתלוצצים על כך שבכל ספר שלי יש הקדמה. זה נכון. בכמה ספרים יש אפילו שתים או שלוש הקדמות. מההרגל לכתוב הקדמות לא אוכל להיגמל, קודם כל כי קשה להיגמל מהרגל רע, ושנית, כי לדעתי זהו הרגל לא כל כך רע. הקדמה לספר חשובה בעיני כמו גינה לבית קטן. נכון שישנם בתים בלי גינות וספרים בלי הקדמות, אבל אני מעדיף ספר עם גינה, סליחה, עם הקדמה. אולי זה מפני שגדלתי בבית דירות ללא גינה, אבל עכשו, כשאני מבוגר, ומתגורר בבית קטן מוקף גינה פורחת, אני כמעט מקנא בעצמי.
מה עשית נוסף לכתיבת ספרי ילדים?
כתבתי ספרים רבים למבוגרים, השתתפתי בעריכת עיתונים, כתבתי ביקורות על הצגות וגם הקמתי תאטרון סאטירי קטן. בשנים שבהן היה היטלר בשלטון ציוו הנאצים להחרים את ספרי מפני שמתחתי עליהם ביקורת, אבל אני נשארתי בגרמניה. אחרי המלחמה עברתי לגור בעיר מינכן ואמנים יהודים רבים היו חברי, ביניהם ולטר טרייר שאייר את רוב ספרי.
ראיינה: נירה הראל