אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

יעל בן בָּרוּך : שאלות ותשובות

איזו ילדה היית? 
נולדתי אחרי שני אחים גדולים (בן 8 ובן 15) שניהם למדו בבתי ספר חקלאיים ואני גדלתי כמו בת יחידה בבית. קינאתי בחברותי שהיו להן אחים ואחיות קטנים. אהבתי לשחק במשחקי 'כאילו', אהבתי חתולים וכלבים ואמא שלי, אחרי שכנועים רבים, התרגלה למיצי, חתולת חצר שאימצתי והסכימה שאגדל אותה. היה לי שיער מתולתל (המבוגרים קראו לי 'שפסלה' - כבשה) אבל רציתי מאוד שיער גולש עד הכתפיים. תמיד היו לי ציונים טובים יותר בספרות, תנ'ך והסטוריה מאשר בחשבון ובהנדסה. למדתי לנגן בחלילית, למדתי ציור ותקופה קצרה גם כדורסל. אהבתי ללקק גלידה וניל (עד היום). 

אילו ספרים אהבת לקרוא בילדותך? 
כשלמדתי לקרוא, רציתי לקרוא רק ספרים שמחים. כל סיפור עצוב מייד העלה בעיני דמעות והייתי סוגרת אותו. אמי בקשה מהמורה שתתן לי ספרים עליזים. במשך הזמן התגברתי. התחלתי לקרוא אגדות, אהבתי גם את ספרי צבי ליבנה (ליברמן) ובלעתי את קורות היתומים השונים: 'באין משפחה' 'דוד קופרפילד' 'אוליבר טויסט' 'ג'ין אייר' 'אן מאבונלי' 'אן שרלי' ועוד... לא התלהבתי מסדרת חסמב'ה, אבל אהבתי את ספרי אבנר כרמלי. התוודעתי גם לסיפורים הנוגעים בשואה. ('שני רעים יצאו לדרך' 'דן וין והחסידות' 'מאה ילדים שלי' 'אנו מאשימים' 'יומנה של אנה פראנק' ועוד.) בגיל 14- 15 קראתי בשקיקה סיפורים רומנטיים כמו ספרי ראובן קריץ, ומתורגמים, ביניהם 'ז'וזפין רעית הקיסר', ו'דזירה' . 

איך התחלת לכתוב ספרים? 
בבית הספר כתבנו חיבורים. פעם כתבתי חיבור על ילדה שאביה מת. כנראה שכתבתי לפי הכללים כי המורה מאוד שיבחה אותי... כשבאתי הביתה שאל אותי אבי: נו, איך היה בבית הספר? פתאום נבהלתי ממה שכתבתי, יצאתי לחצר, חפרתי בור קטן ושרפתי את החיבור. כאמא לילדים קטנים, צצו לי רעיונות וכתבתי מספר שירים. במשפחה התפעלו. הסופר אהוד בן עזר יעץ לי לפרסם אותם בעיתוני ילדים. כך התחלתי. ספרי הראשון, 'ילדה גדולה' פתח סדרה בשם 'טוב לקרוא' ביוזמת נירה הראל, שהייתה אז עורכת ספרי הילדים והנוער בהוצאת עם עובד. את עוסקת שנים רבות בחינוך מיוחד. 

מדוע לא כתבת ספר על ילד או ילדה בעלי צרכים מיוחדים? 
אולי משום שכל השנים אני משתדלת להפריד בין הכתיבה לבין העבודה במשרד החינוך, בעיקר בגלל הזהירות שלי לא לכתוב משהו חינוכי מידי. אולי כשאפסיק לעבוד ואוכל להשקיף ממרחק על ילדים שהיכרתי, יבוא גם הסיפור. בספרי 'בלי ידיים' שהוא אוסף של שבעה סיפורים, כתבתי על ילד שלא מצליח ללמוד לקרוא, ועל ילד שסובל מאלימות במשפחתו. יתכן שבעתיד אפתח וארחיב אחד מהסיפורים האלה לספר.