אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

טובֶה יֶנסון : מאחורי הספרים

עמק החיות המוזרות

חדר האורחים המושלג

השמים היו שחורים כמעט, אך השלג זהר בתכלת בהירה. הים היה שקוע בתנומה מתחת למעטה הקרח. ועמוק בינות לשורשי האדמה ישנו כל החיות הקטנות וחלמו על האביב. אך האביב היה רחוק רחוק, שהרי זמן קצר כל כך חלף מאז חודש ינואר. במקום שבו העלה העמק את מדרונו הרך לעבר ההרים, עמד בית מכוסה שלג.הוא נראה בודד מאוד ודמה יותר לתלולית שלג מוזרה. 

סמוך מאוד אליו אץ רץ עיקול הנהר, צבעו שחור פחם בין גבשושי השלג. זרם המים לא חדל במשך כל החורף, אך שום עקבות לא הוליכו אל מעבר לגשר ואיש לא נגע במפלי השלג שהקיפו את הבית.
בפנים היה הבית חמים ונעים. לפעמים הציצה הלבנה דרך החלון של חדר האורחים .ובאותו חדר אורחים, מסביב לתנור החרסינה הגדול ביותר, שכבו כל בני משפחת מומין שקועים בשנת החורף שלהם. 

הם נהגו תמיד לישון מחודש נובמבר עד אפריל, שכן היה זה מנהג עתיק של אבותיהם הקדמונים והמומינים דבקים במסורת. כל אחד מהם אכל מנה הגונה של מחטי אורן לפני שנת החורףבדיוק כפי שעשו זאת אבות אבותיהם, ולצד מיטותיהם הניחו בתקווה רבה את כל החפצים שיהיו דרושים להם בבוא האביב: אתים, עדות זכוכית, סרטים, מדי רוח וכיוצא באלה.

הדממה הייתה עמוקה ומלאה ציפייה. מדי פעם היה מי מהם נאנח ומייד מתכרבל שוב בכסת.
קרן הירח נדדה מכיסא הנדנדה אל השולחן בחדר האורחים, זחלה מעל למוטות הנחושת של המיטה וזהרה ישר על פניו של מומינטרול. 

ואז קרה משהו שלא קרה עוד מעולם, לא קרה מאז שנכנס המומינטרול הראשון אל מאורתו לשנת חורף. מומינטרול התעורר ושוב לא יכול היה להרדם. הוא הביט באור הירח ובפתיתי הקרח שעל החלון, הוא האזין להמיית התנור שבמרתף והרגיש עצמו ער יותר ונדהם יותר. לבסוף קם ודשדש אל מיטתה של מומינאמא. הוא לחש חרש באוזנה, אבל היא לא התעוררה. היא רק התכרבלה ככדור והתהפכה לצד השני. 

אם אפילו אמא אינה מתעוררת, אין טעם לנסות ולהעיר את האחרים, אמר מומינטרול אל ליבו והתחיל לשוטט לבדו בבית המוזר והמסתורי. כל השעונים עמדו כבר מלכת ושכבה עבה של אבק נחה על פני כל. על השולחן שבחדר האורחים עמדה עדיין קערת המרק עם שיירי מחטי האורן מחודש נובמבר, ונברשת הזכוכית דינדנה לעצמה בחשאי בתוך כיסוי המלמלה הדקיק שלה.
 
לפתע פתאום נתמלא אימה ועצר בחשכה החמימה ליד קרן האור של הלבנה. 
הוא חש עצמו בודד מאוד...

תרגם: אוריאל אופק
Photografer: Per Olov Jansson