אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

ימימה טשרנוביץ-אבידר : מאחורי הספרים

ימימה מספרת איך נולד הספר
שמונה בעקבות אחד


הימים ימי מלחמת העולם השנייה ואני עשיתי את דרכי לקיבוץ שעל שפת הכנרת, שבו היו לי חברים רבים.
האוטובוס שנסעתי בו, ארבע שעות ויותר מתל אביב,  נקלע לתוך שיירה צבאית בריטית. מצב רוחי לא היה מן המשופרים. הגרמנים שכבשו אז את רובה של אירופה והשמידו את מיליוני היהודים שחיו בה, איימו מצפון אפריקה גם על ארץ ישראל. בעלי בריתם, איטלקים, שלחו מטוסים מאיימים לשמי תל אביב וחיפה. חשבתי לעצמי כי כאן, בגינוסר שלחוף הכינרת, אמצא מעט מנוחה מן המתח שהיינו שרויים בו בתל אביב.
ירדתי מן האוטובוס ופניתי לעבר הקיבוץ דרך מטעי הפרי הסבוכים.משום מה הרהרתי כי כאן יכול להסתתר לו מרגן - צנחן, מסוג אלה שהגרמנים ניסו אז להצניח ברחבי האזור. לא עברה שעה קלה ואני יושבת נינוחה על החוף ומולי הגיעה חבורה של שבה ילדים מבני הקיבוץ, וכלבלב לידם.
והם מדברים זה עם זה בהתרגשות: וה נעלם!  הבית פתוח לגמרי! הוא מרגל! 
קטעי המשפטים עוררו את סקרנותי ושאלתי: אולי תסכימו לשתף אותי בסודכם
 ותגלו לי מיהו האדם המסתורי ואיפה הוא גר?
הילדים הסתודדו ולאחר רגע החליטו שאפשר לסמוך עלי. אישי הוא מפקד גבוה במחתרת 'ההגנה'
אז אני בוודאי שומרת סוד. ובכן, כך ספרו, לפני זמן מה גילו כי בבית בודד מצפון לקיבוץ ששימש להם מקום מפגש, החל להתגורר אדם תמהוני ומוזר. לדבריו הוא רופא חיות, מגדל סוסים ואוהב טבע.
מדי פעם םהיה מופיע ונעלם. אחד הילדים התפרץ בהתרגשות: אני מתערב אתכם שהוא מרגל!
צעירה הייתי וחובבת הרפתקאות והצעתי מייד לילדים ללכת לראות את הבית.
צעדנו יחדד לאורך הכינרת , בתוך שדרת קדקלים ומטע בננות ופתאום נראה הבית -  ואיש לא היה בו.
כאן גר מרגל גרמני! הוא מאותת מכאן לאיטלקים שבמנזר על הר האושר!
משהו נדלק בי. חזרנו לקיבוץ, התיישבתי על כיסא נוח ורשמתי בפנקסי: 
בית בודד...אדם מוזר...ואני אומר לכם שהוא מרגל.
וכך התחיל הסיפר. עוד מספר פעמים נסעתי לקיבוץ כדי לספוג את מראות הנוף
האווירה והרקע של ההרפתקה ובכל פעם הייתי שואלת את ילדים: נו, הוא חזר?
לא, השביו הילדים והמשיכו לספר בהתלהבות על מערת השודדים והעטלפים ,
על הכלב שלהם ועל הסירה המפליגה לקיבוץ הבודד שמעבר לכינרת
וכך, כשאני כבר בתל אביב, הפכתי לחגי, הנוסע לקיבוץ ונקלע לרדיפה אחרי מרגל.
פניתי לידידי, הצייר נחום גוטמן והוא יעץ לי: כדאי שחגי יהיה גם בעל כשרון ציור.
ולאחר כמה חודשים הופיע הספר, מעוטר בציוריו של נחום ועמו השאלה:
 זה סיפור אמיתי?