יאנוש קורצ'ק : מאחורי הספרים

ציטוטים

'דוגמה לבעיה שמעסיקה את המבוגרים היא היחס של הילדים אליהם. מצד אחד המבוגרים רוצים לחנך את הילדים להיות חביבים, מנומסים, עוזרים לזולת; מצד שני, הם רוצים להזהיר את הילדים מפני פגיעה ומפני ניצול לרעה . קורצ'ק כותב על כך לילדים. הוא מניח להם להחליט את מי לחבב ואת מי לא, וגם מזהיר אותם: 'שונים האנשים בעולם (...) יש דודות נחמדות ולא נחמדות. בכלל גם המבוגרים הם בדיוק כמו בני גילך, מתחלקים לאלו שאנחנו מחבבים וכאלה שלא. (...) לפעמים (האורח) מביא מתנה. המבוגרים חושבים שהילדים הם לקקנים וחמדנים. לא נכון. אם לא מחבבים מישהו גם מתנתו לא נעימה. גרוע יותר אם אחד כזה מתערב ומעיר הערות. והכי גרועים חיבוקים ונשיקות. או שלוחצים יד חזק ומכאיב, או מנשקים נשיקות רטובות, או מושיבים על הברכיים. באיזו רשות? אתה מתקרב בחשש לאורחים מבוגרים, אף פעם אי אפשר לדעת מה מחכה לך.' 

קורצ'ק מציע לילדים לספר להורים הכל, גם כאשר בני גילם מציקים להם או פוגעים בהם: 'לפעמים הילד חושב שגם הוא אשם. לא חשוב: ההורים יסלחו לו, יעזרו. גם אם אין הורים אפשר להתלונן אצל דודה, דוד, אצל סבתא, אפילו במשטרה, אם אין מישהו אחר'.

נושא שחוזר אצלו הוא הצורך לאפשר לילד לבטא את כישרונותיו השונים, ולא להתייחס רק למוכשרים בלמידה עיונית, בכתיבה או בחשבון. 'האם שירה יפה, ציור, רקמה, מסגרת, אינם שווי ערך לפתרון מוצלח של תרגיל?' הוא שואל, מתוך אמונה שבכל ילד יש 'משהו' וכל אחד זכאי להזדמנות שווה להתפתח, ולכבוד.