פניה ברגשטיין : שאלות ותשובות

במקום שאלות ותשובות, הנה קטע מתוך אחרית הדבר לספר 'חרוזים אדומים', אוסף הסיפורים של פניה ברגשטיין, שכתב לזכרה שלמה אבן שושן:

'אמיצים ונלבבים היו קשריה של פניה עם הילדים ועם עולם הילדים. מאושרת הייתה באימהות, עם הולדת בנה יחידה גרשון. 'מתוך שם זה בת צחוק זורחת אלי, מתוך צרוף אותיות אלה שתי ידיים זעירות פשוטות לקראתי לחבק צווארי. עכשיו השם הזה אינו צליל בלבד. שמיים בו וארץ בו, אביב וגיל ומחר...הכל במילה הקטנה הזאת , בשם בני.' אך לא ילדה שלה בלבד - כל ילדי גבת, כל ילדי ישראל ידידיה הם בלב ונפש והמשוררת שאהבתם כל כך כתבה להם, למענם ועליהם את סיפוריה ושיריה היפים.ילדי גבת, שנפשם נקרה בנפשה, היו באים אל חדרה, הפתוח תמיד לכל דורש, ומספרים לה, כספר לידיד אמת , את שמחותיהם ויגונותיהם. ויש אשר הפצירו בה: פניה, חברי עלי שיר! פניה, כתבי לנו מחזה למסיבת הסיום של הכיתה! ופניה הייתה 'מפשילה את שרווליה' וממלאת חפצם של הילדים. ילדים היו אחרי כן מכירים את עצמם בדבריה ושחים שמחה רבה. כך נוצרו רבים משיריה... את שירה הראשון לילדים 'ילדים קטנים בגבת' פרסמה במוסף 'דבר' לילדים בשנת תרצ'ב ומאז הייתה פוקדת פעם בפעם את הילדים בגילים השונים, בשיר או בסיפור, להנאתם הרבה של קוראיה הקטנים... אך לא אגדות ומזמורים בלבד בילקוטה. אין פניה מעלימה מהילד את אימי הימים: המלחמה, השואה, חורבן הגולה. שיריה וסיפוריה שופעים אהבה רבה לנוף לטבע, לאדם העמל המוציא לחם מן הארץ. פניה חתמה על שירה הראשון 'בחלומי' בשם 'בת האור'. אף שירה האחרון 'אותות' שנכתב סמוך לפטירתה, מסתיים בתפילה לאור 'אור גדול מאוד, אור על הבית, אור בעיניים'. כך פתחה את יצירתה וכך סיימה אותה, כבת אור.'