אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

שהם סמיט : שאלות ותשובות

מתי התחלת לכתוב? 
בכתה ב' או ג' גיליתי שאני נהנית להשתמש בשפה. גיליתי שהשפה היא משחק משוכלל שאינו מתקלקל ואפשר לשחק בו בכל מקום. אהבתי לגלגל על לשוני מילים 'של שבת' כמו 'אורלוגין' או 'תופינים', מילות סלנג כמו 'ספיחס' ומילים מצחיקות ביידיש של סבתי , כמו 'וייזמיר!'. תגלית נוספת היתה שכל דבר, אפילו שיעורי-בית, אפשר לכתוב בהמון דרכים. מרגע שגיליתי זאת, נהניתי לכתוב. נהניתי לבחור מילים ולהמציא התחלות למשפטים. הנאה אחרת היתה חרוזים. גיליתי איזה כיף זה לחרוז מילים ולחבר כך שירים. כמעט תמיד השירים תמיד יצאו מצחיקים בגלל ששיניתי את המשמעות לטובת החרוז. 

את עדיין כותבת בחרוזים? 
כמעט שלא. לפעמים, כשממש אינני מסוגלת להתאפק אני מרשה לעצמי חרוזון לקישוט ('פזיזים כמו עזים'). אני מאוד נהנית לקרוא סיפורים מחורזים טובים, כמו אלו שכתבו לילדים נתן אלתרמן, תרצה אתר (שהיא בתו) , אברהם שלונסקי , רפאל ספורטה, אנדה אמיר, לאה גולדברג, ע. הלל ואחרים. היוצרים האלה היו חרזנים גאונים, ולפני הכל משוררים. כיום, לטעמי, מרבית החורזים אינם יודעים לחרוז ורק מקלקלים כך את סיפוריהם. כשאין חורזים כהלכה הסיפור נעשה ארוך כפליים ומשעמם כפליים. 

היית ילדה חנונית? 
אני לא יודעת. מצד אחד כן. אהבתי לקרוא, אפילו אנציקלופדיות , ללמוד, לבחון דברים במיקרוסקופ ולבקר במוזיאונים (בילדותי הכניסה למוזיאונים לא היתה כה יקרה) . מצד שני, אהבתי לטפס על כל מה שאפשר, שחיתי בנבחרת שחייה, שיחקתי כדורסל, צלפתי ברובה-אויר, חתרתי בקיאק אולימפי... ולא הייתי אלופה אמיתית באף אחד מן התחומים. הייתי תולעת ספרים ספורטיבית. 

למה הספרים שלך מצחיקים? 
הספרים מצחיקים כי החיים מצחיקים, ולא רק ברגעים השמחים שלהם. אם מתבוננים בחיים מגלים שמצבים עשויים להיות עצובים ומצחיקים בעת ובעונה אחת. בעזרת הומור אפשר, בספרות וגם מחוץ לה, לומר משהו על העולם שלנו, להצביע על הקלקולים שלו, וגם לשנות מצב-רוח. לדעתי, חוש הומור הוא דבר שקשה מאוד להסתדר בלעדיו בחיים וגם בספרות. 

כדי לכתוב סיפורי ילדים צריך להיות אמא או אבא לילדים? 
כמה מסופרי הילדים הטובים ביותר לא היו הורים, למשל: לואיס קרול ולאה גולדברג. כדי לכתוב לילדים צריך להיות – ילד! כל מבוגר היה פעם ילד, אלא שלא כל מבוגר זוכר איך זה היה בדיוק: כיצד ילד מתבונן בעולם שיש בו הרבה דברים חדשים, מפתיעים ומוזרים, כיצד ילד מרגיש באיזו שפה ילד חושב ומשתמש. אפשר לומר שסופר ילדים טוב הוא מבוגר שיש לו מפתח לחדר הנעול של הילדות. 

מה תורמים הילדים שלך לכתיבתך? 
הילדים שלי מאוד עוזרים לי כסופרת שכותבת לילדים. הם עוזרים לי כשאני מאבדת את המפתח לחדר הילדות, או כשהוא נתקע לי בחור המנעול המחליד. ועוד דבר: מאחר שכל אחד היה ילד בתקופה אחרת, אני מרגישה שילדיי מקרבים אותי אל הילדות המיוחדת לעת הזו ולשפה שלה. ילדיי הם גם הקוראים הראשונים של סיפוריי. כשאני קוראת בפניהם טיוטות של סיפורים אני יודעת מיד מה ארוך מדי, מה מצחיק, מה לא מצחיק ומה לא מובן. מלבד הדברים האלה, חיי עם ילדיי נותנים לי רעיונות לסיפורים ('מי שתה לי?', למשל). 

את אוהבת מפלצות? 
יש לי חיבה למפלצות,בעיקר למפלצות המיתולוגיה היוונית, משום שהן, בעצם, מאוד דומות לבני האדם ובמיוחד לילדי אדם. למפלצות יש רגשות ותחושות אנושיות אבל באופן קיצוני, שבא לידי ביטוי גם בחיצוניות שלהן: יש להן הרבה איברים, או איברים גדולים מאוד, הן כועסות מאוד, רעבות מאוד, מקנאות מאוד. בהיותן מפלצות, אינן מסוגלות להתגבר, להמתין, לוותר, להתאפק, ולא להרביץ. ככל שאנו קטנים יותר, כך אנו דומים יותר למפלצות. מי שיש לו אח או אחות בני שנתיים יודע בדיוק על מה אני מדברת. 

למה בכמה מסיפורייך אבא מטפל בילדים? 
כי לדעתי אבא ואמא גם יחד צריכים לטפל בילדים. כמעט בכל הספרים שקראתי בילדותי , אמא הייתה זו שטיפלה בילדים ואבא תמיד יצא לעבודה, או לכל מיני מסעות מעניינים. הדבר הרגיז אותי כילדה, ועוד יותר כאמא. 

למה שאמא לא תצא לפעמים למסע מעניין? 
הייתי חושבת, ולמה שאבא לא יאכיל את התינוק? אני מאמינה שככל שילדים יקראו יותר ספרים בהם יש שוויון בין בנים ובנות, כך יהיה העולם למקום שוויוני יותר וילדים שיקראו את ספרי 'ירח נודניק' לא ישאלו אותי אם אמא של לולו מתה רק מפני שאבא מכין לה חביתה...