אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

אורה מורג : מאחורי הספרים

תומר כ'ץ ילד מומלץ
כיצד נולד ספרי הראשון:

תומר כץ, בני הבכור, היה ילד שנון ומקסים. הוא היה נוהג ,כמו רוב הילדים בני גילו, לשבש מילים ולהדהים [את הוריו בעיקר] בהברקות לשוניות וב'חוכמות'. ואף שכל אחד חושב שהילד שלו הוא הכי מוצלח, אני ידעתי שתומר הוא באמת הכי מוצלח. כדי שלא אשכח את ה 'חוכמות' הייתי רושמת אותן במחברת מיוחדת. ערב אחד, כשקראתי לו לפני השינה ספר שירי ילדים, חשתי שאני יכולה לכתוב שירים יותר מצחיקים. טסתי לשולחן הכתיבה והתחלתי להפוך לשירים את כל ההברקות הכתובות במחברת, שיר אחר שיר, אחר שיר. למשל:

קץ וחשת
בחג ל'ג בעומר אמר לי תומר, 
כל הילדים מביאים לגן, 
חוץ מתפוחי אדמה כמובן, 
קש וחצת, 
סליחה טעיתי - 

חש וקצת, 

או לא, קץ וקצת - אוף נו... חץ וקשת יה זה יצא לי....!! כשסיימתי לכתוב כעשרים שירים, הרגשתי שכתבתי את הספר הכי טוב בעולם. קראתי אותם לקרובי משפחתי, לידידי ולסתם אנשים שהכרחתי אותם להקשיב וכולם אמרו: אורה! זה משהו!! הרגשתי שהם לא סתם אומרים מתוך נימוס, אלא הם באמת חושבים שהשירים טובים. ניסיתי לקרוא את השירים גם לילדים וראיתי שהם מדברים אליהם. 
בלב רוטט שלחתי אותם להוצאת הספרים ו א ז, להפתעתי....כאן כבר לא התלהבו! כאן לא חשבו שהשירים טובים. הם אמרו שילדים לא מדברים ככה... 'ככה בדיוק מדברים ילדים , אני לא המצאתי כלום אני כתבתי בעקבות הדיבורים שלהם', התפרצתי, אבל ההוצאה החזירה לי בנימוס את כתב היד ולא שכחה לאחל לי בהצלחה. הבנתי שההוצאה לאור הזאת לא מתמצאת בכתיבה משוחררת, עדכנית, שמדברת בשפה האמיתית של הילד ושלחתי את השירים לעשר הוצאות אחרות. וראה זה פלא: כולן, פרט לאחת, החזירו לי את השירים וסרבו להוציאם לאור. 
הייתי מיואשת. אני כל כך טועה? כל אלה שאהבו את השירים טועים? מה עושים? מה עושים? 
הספר בער בעצמותי והחלטתי להוציא אותו בעצמי. בלב רוטט הלכתי לבית הדפוס ושאלתי כמה זה יעלה. שמעתי והתעלפתי. כל כך הרבה? אמר לי המדפיס: אם תוותרי על צבע ועל כריכה קשה, נוכל לעשות לך הנחה גדולה.. אמרתי בסדר וכך הדפיסו לי אלפיים ספרים. כשראיתי את התוצאה נבהלתי. 
מי יקנה לילד שלו ספר כל כך דק ובלי צבעים? כדי להציל את המצב הדבקתי ביחד עם תומר פרס צבעוני בעמוד הראשון של כל ספר. את הספרים חילקתי לחנויות וחיכיתי. תוך שבוע התחילו החנויות לטלפן אלי בהיסטריה: הספרים נחטפו!! תשלחי עוד!! כולם אוהבים את השירים שמדברים כאילו מגרונו של הילד. כולם מתלהבים מהאיפוק החיצוני של הספר. כעבור חודש הופיעו ביקורות בעיתונים: 'אורה מורג תגלית השנה!! ספר מומלץ! ספר מצויין!! ועוד ועוד. גם המוציא לאור הראשון, שדחה אותי, התקשר ובקש להוציא את ההדפסה השנייה. ןמאז ועד היום הספר לא יורד מהמדפים. בינתיים נוספו לו צבעים, וגם הכריכה הפכה לקשה, אבל השירים נותרו כשהיו. למשל: ילד נקי אחרי האמבטיה אני כזה נקי, שאף אחד לא מכיר אותי; יצחק אומר: זהו ילד אחר, ואורה אומרת: כזה נקי – בטח לא מהמשפחה שלי רק אלי הג'ינג'י אומר בקול נמוך: זה בעצם תומר רק בלי הלכלוך.