אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

אהרון זאב : מאחורי הספרים

'פרחי הבר של זאב'
 מאת אסתר קל 
'הארץ שלנו ', חוברת 24 

'כולם רוצים להיות גדולים אני לא. טוב לי להיות קטן...' הסתכלתי סביבי וחשבתי. אמצא ילד בן שמונה או עשר, ידיים בכיסים,שיער מקורזל, אולי בסנדלים. ומבט לו גם פיקח, גם חצוף, סנטר זקוף..אבל כשפניתי כה וכה, ראיתי יושב אדם, בלורית לבנה, ידיים נחות על השולחן, מחזיק משקפיים, מביט אלי ומחייך חיוך טוב. ולא ידעתי איך נכלמתי פתאום. 

ומדוע? שאלתי: איך זה שאנשים מבוגרים אומרים שטוב להם להיות קטנים? והרי תמיד אומרים להיפך.. הכל רוצים להיות גדולים. אף פעם לא שמעתי כי גדול רוצה להיות קטן. ואיך זה, זאב, שידעת לספר בדיוק מה שקרה אצלנו בגן. שאצל כולם נבט, רק לא שלנו. ולא הבנו מדוע. בלענו הדמעות, עד שהיום, לפתע, יצא הירוק גם אצלנו, סוף סוף.. ואיך שבחג הביכורים, עת נשאנו הטנאים, הביט מישהו אצלי (איך ידעת שכך היה?) ואמר בקול רם: זה המעט? וכולם שמעו. ואני החזקתי את טנאי בכל הכוח ולא פרצתי בבכי ועניתי בעוז: 'כן, המעט...לא גדול הוא גני שלי, לא גדול, אבל נתתי את הכול. הכול'...... באמת, ידעת להגיד בדיוק מה המקום ששם כואב, והמקום ששם צחקנו. בדיוק כמו שהיה. ואנחנו כמעט אמרנו אותם בעצמנו. זה היה על השפתיים, רק שלא היו המילים.
 
זאב הוא מורה. אל תראוהו שיש לו מדים ואותות על הכתפיים והוא כולו בחאקי. מורה לעולם נשאר מורה, לילדים, לחקלאים, לסתם אנשים ובספרים. מזמן 'כשדגניה הייתה עוד חלום הכינרת' ותל אביב חולות וים גדול ורחוב אחד או שניים, היה זאב מורה בבית חינוך לילדי עובדים. איך לימדו באותם ימים? ישב המורה באמצע, והילדים סביבו במעגל. הכיתות היו קטנות, המורים מעטים, וכל ארץ ישראל צעירה וחלוצה. מספר זאב:' יום אחד ירדתי מכיתה גבוהה לכיתה א'. ביקשתי לראות איך מתחילים הדברים מן ההתחלה. רציתי לספר לילדים על הקיבוץ, רציתי לספר לילדים על חלוצים עבריים, על תוצרת הארץ ועוד ועוד. אבל כל הספרים הללו נכתבו אחר כך, כעבור שנים. באותם ימים פשוט עוד לא נכתבו הספרים הללו.' מה עשה זאב? ישב בחדרו בלילות וחיבר בעצמו חרוזים בעל פה. ואחר כך כתב אותם על לוחות קרטון באותיות מאירות עיניים ובניקוד. קראו הילדים למחרת בכיתה בקול רם והשמחה הייתה רבה.. .
 
אחר כך התנדב זאב להגנת הארץ. הגן בלילה ולימד ביום אחר כך קמה המדינה ובאו הרבה חיילים, עולים חדשים, וצריכים היו להחזיק רובה ולהגן על המולדת ולא ידעו מילה עברית. בבית החינוך לילדים עובדים התווספו מורים חדשים וזאב הלך ללמד את החיילים החדשים עברית.. אז למה, שאלתי את זאב, למה טוב יותר להיות קטן? משום שהקטנים, מחייך אלי זאב, רואים יותר דברים ויש להם פנאי.'