אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

הבול

מאת: חנה ליבנה
איורים: פפי מרזל
הוצאת מסדה

אביגיל בולעת מתוך בהלה בול יקר מאוסף הבולים של הדוד שלה ומפחדת מתגובתו. הדוד מלטף אותה ואומר : יתומה קטנה שלי, למי איכפת בכלל מהבול?' והיא מבינה שאמא שלה מתה. 
הימים ימי החופש הגדול ואביגיל נשארת בבית הדודים, עד שאבא מסוגל לקחת אותה הבייתה.
במרוצת החופש היא חווה ארועים מרגשים, רוכשת חברים חדשים ולומדת לדעת שישנם דברים הרבה יותר חשובים מבול יקר.
 

החופש הגדול של אביגיל בבית הדוד והדודה מתחיל והיא לבדה בבית.

לדוד שלי יש אוסף בולים הכי גדול בעולם, או בארץ, בכל אופן המון אלבומים.
פעם הוא הראה לי חלק, אבל העביר מהר את הדפים ולא הרשה לי לנגוע. עכשיו יכולתי להוציא בעצמי את האלבום הכחול ולדפדף. הבולים היו מסודרים לפי נושאים. בהתחלה היו כל מיני פרצופים בצבעים שונים...אחר כך היו פרחים. אני לא אוהבת בולים עם פרחים. הם משעממים אותי. בסוף היה דף שבאמצע היה רק בול אחד, בול קטן, משולש. 

קשה היה לראות מה מצוייר בו. הוצאתי אותו מהכיס השקוף, והבטתי בו. פתאום הוא התפרק לשניים, בלי שנגעתי בו בכלל. ניסיתי לקרב את החלקים ולשים ביניהם קצת רוק, אבל לא הצלחתי. הבול נהיה עוד יותר קרוע. חיפשתי דבק במגרה העליונה וכששמעתי את הדלת נפתחת, דחפתי במהירות את הבול לפה. וכשדוד בן ארי עמד מולי, בלעתי אותו. 

הוא נשאר לי קצת תקוע ואחר כך ירד. דוד שלי הביט באלבום ובי, סגר את האלבום והחזיר אותו למקום....אחר כך אכלנו עוף והרגשתי איך העוף מתערבב לי בבטן עם הבול. כל הזמן חשבתי על הבול שבבטן.
את יודעת שיש לי הכול הכי יקר בארץ? הדוד שאל פתאום, בול נדיר שיש בו שגיאת דפוס. 

רצתי לשרותים וישבתי שם. אחרי הרבה זמן הורדתי את המים והייתי צריכה לצאת. דוד שלי ישב בחדר ובידיו האלבום הכחול. בואי, ילדה, אמר, בואי לכאן. התקרבתי. האלבום היה פתוח בדף של הבול החסר. הדוד הביט בי ואני לא יכולתי להוציא הגה מפי. לא יכולתי להגיד לו שבלעתי את הבול. רציתי להיות רחוק משם. אצבעותיו של דוד שלי ליטפו את המקום החסר של הבול.
מה הוא יעשה לי?

בהמשך באים על אביגיל ימים של עצב על מות אמא, ימים של של בדידות חברתית,
זרות וגעגועים הביתה ובצידם תקווה ונחמה, שצומחות אט אט בליבה.



Loading...