אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk

הבכור לבית אב"י

מאת: דבורה עומר

הוצאת עם עובד

הספר מבוסס על קורות חייו של בן ציון,  בנו הבכור של אליעזר בן יהודה, אב'י, המכונה ' מחייה השפה העברית'. הארועים המתוארים בספר קרו באמת, אבל נוספו להם התרחשויות ושיחות, פרי דמיונה של הסופרת.



 

רק עברית

ימים רבים עשו דבורה ואליעזר את דרכם לארץ ישראל.
לאחר טלטולים רבים הגיעו לנמל יפו ומשם עלו לירושלים. לא היתה זו ירושלים שהצטיירה בדמיונה של דבורה מן הקריאה בתנ'ך:
עיר דויד המפוארת השוקקת חיים וצבע, העיר שבה דברו הנביאים, שבה הגו יהודים מכל קצות תבל בחרדת קודש.
ירושלים זו, אליה הגיעו, היתה עיר ערבית מרופשת, מלאה ריחות רעים. היו בה סמטאות עקלקלות ובקתות עלובות, צריפי עץ מטים ליפול וחנויות רעועות, שפרצותיהן נסתמו בסחבות.
העוברים ושבים- רובם ערבים- צרחו בקולי קולות.
הכל היה דל ועלוב למראה. 

לאחר יגיעה רבה הצליחו דבורה ואליעזר למצוא להם דירה קטנה ועלובה, מעין כוך אפל וקר ליד החומה. דירה זו לא דמתה כלל לבית אבא, בית האמידים הנוח.
בקושי רב מצא אליעזר את מחייתו ככתב בעיתון עברי שיצא לאור בירושלים בעת ההיא.

דבורה התחילה עוסקת במלאכות שמעולם לא הורגלה להן.
קשים היו החיים, אך היא היתה נכונה לכל, לצד בעלה האהוב. למענו זנחה גם את לשונה, לשון בית אבא-אמא, והתחילה לדבר עברית. צרפה מילה למילה, ובסבלנות ושקידה למדה את הלשון החדשה. שוב לא נשמעה בביתם כל שפה אחרת, אלא עברית בלבד.

כאשר קרבו ימיה ללדת את ילדה הבכור, דרש ממנה אליעזר כי הילד שייולד לה לא ישמע כל לשון זרה.
רק עברית תדבר אליו.
היא הבטיחה לו את הדבר ואף הסכימה לבודד את הילד מחברת ילדים אחרים, לכלוא אותו בבית עד לשנתו השביעית 'כדי שלא יקלוט שום שפה זרה, ואוזנו לא תיטמא בלשונות נכר', כדברי אליעזר.
לבנם הבכור קראו בן- ציון. דבורה הקפידה לקיים את הבטחתה. הילד היה כלוא בבית ואנשים שלא דברו עברית לא הורשו לגשת אליו.
רק עברית דברו אליו הוריו.

הכל נדו לילד האומלל וקבלו על אכזריות ההורים.
ואכן, הילד בן השלוש גילה סימני פיגור. לכאורה הבין הכל, אך לא יכול לדבר.
והנה, הערב אמר את משפטו הראשון. האם היה בכך מקרה בלבד?
או אולי נפתח עתה סגור פיו והוא יהיה ככל הילדים?
ושמא שוגה אליעזר והעברית היא שפת התנ'ך והתפילות ואין להחיותה עוד ולעשותה לשפה מדוברת?
אם אמנם שוגה האב, הן ילדה שלה, בן- ציון האהוב, הוא שישלם את המחיר היקר. מה עליה לעשות?
הכל מסביב לה טוענים כי העברית שפה מתה היא, שאין להחיותה.
היא שייכת לדורות עברו ולא תוכל לקום לתחייה.
שפת עבר עתיקה היא וחסרות בה מלים רבות לשימוש בחיי יום יום.
כך טוענים כולם, אבל אליעזר בטוח בצדקתו.
הוא יחייה את העברית, יגלה את המלים החסרות, יחפור אותן מהמקורות העתיקים.
את החסר ישלים בעצמו, כך הוא טוען.
האם יוכל באמת לעשות זאת? היוכל לעמוד יחידי נגד הרבים הבזים והשוללים?
נגד האוסרים על שימוש בלשון קודש בחיי יום יום...








Loading...