אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

הרפתקאותיו של טום סוייר

כתב: מארק טוויין
תרגמה: לי עברון
מודן ואוקיינוס 2019 בסדרה 'הרפתקה – סופרים מתרגמים קלאסיקה'
259 עמוד, לא מנוקד


'תומס סויר, איפה היית בשבעה-עשר ביוני, בערך בשעת חצות?'
טום שלח מבט אל פני הפלדה של ג'ו האינדיאני ולשונו כשלה. הקהל הקשיב בנשימה עצורה, אבל המילים סירבו לבוא. ובכל זאת כעבור כמה רגעים שב אל הילד מעט מכוחו והוא הצליח לנתב אותו אל קולו עד שחלר מהנוכחים שמעו.
'בבית הקברות!'
'בקול רם יותר, בבקשה. אל תפחד. היית -'
'בבית הקברות.'
חיוך מלא בוז הופיע לרגע על פניו של ג'ו האינדיאני. ...
בום! במהירות הבזק זינק בן-התערובת אל החלון, פילס דרך בין כל אלה שביקשו לעכב אותו, ונעלם!

טום סויר, נער אמריקני החי באחת ממדינות הדרום של ארצות הברית בימים שלפני מלחמת האזרחים, הוא פרחח קל דעת, ועם זאת חנני וכובש לב. אף שימיו ושעותיו נתונים בין ידיה הנוצריות והמוסרניות של דודתו פולי, ואף שחי בתקופה שבה לא היו לילדים זכויות כלשהן – טום עושה כל שביכולתו לממש את זכותו לחירות הרוח, וכדי למלא את עתותיו בעניין ובהנאה.
גיבורו האלמותי של מארק טוויין, הנהנה מאהבת הקהל כבר 140 שנה ויותר, הוא מנהיג מלידה; פזיז ונועז, סקרן ומרדן אך גם רגיש ונדיב, ומבלי דעת מניף את נס המחאה נגד שמרנותה, צדקנותה המתחסדת וצביעותה של החברה האמריקנית של זמנו. מיליוני ילדים שקראו את הספר באין-ספור שפות היו שמחים להחליף את הטלפונים החכמים ואת המחשבים שלהם בילדוּת שהייתה לו, שממרחק השנים נקראת כהרפתקה מרתקת שכולה גבורה, עליצות ותהילה.

באחרית דבר שכתבה, המתרגמת לי עברון מתבוננת בעמדות החברתיות שהספר מציג כמוסכמות התקופה (ושהסופר עצמו שותף להן); מכיוון שהספר נכתב לפני שנים רבות כל כך, 'אולי מפתיע שטום סויר, דודתו פולי, חבריו האקלברי פין ובקי תאצ'ר וכל ההרפתקאות והתעלולים שלהם עדיין מותחים, מרגשים ומצחיקים,' כותבת המתרגמת, אך קשה להתעלם מהעובדה שהשקפת העולם שהספר חושף, זו של הסופר וגיבוריו, אינה עומדת במבחן התקינות הפוליטית של ימינו, וזאת בלשון המעטה. עברון מציינת שגם אילו היה ג'ו האינדיאני אזרח שומר חוק – החברה הייתה מנדה אותו בשל מוצאו; אירוע תלייתו של ג'ו מספק למספֵּר הזדמנות לשים את המין הנשי ללעג ולקלס על היותן רכרוכיות, בכייניות וחלשות אופי. הלקאת ילדים נחשבת נורמטיבית ואף חינוכית. בקי, מושא אהבתו של טום, משקפת את התפקידים שיועדו לנשים בתקופה ההיא ומתוארת כחלשה, כרגשנית וכנוטה לייאוש. 'הרפתקאותיו של טום סויר הוא ספר נפלא, כותבת עברון, 'אבל הייתי שמחה עוד יותר לקרוא אותו אילו הייתה בקי רבת תושייה, אדם שלם לא פחות מטום, וכך הייתה מתאפשרת חברות ושותפות אמתית ביניהם'.

המתרגמת אף מפנה את הקוראים לתרגומים הקודמים, ומוסיפה בצניעות: 'בתרגום החדש הזה אין כדי לבטל את קודמיו , נהפוך הוא; הם נהדרים, כל אחד בדרכו'.
הרפתקאותיו של טום סויר ראה אור ב- 1876, ותורגם בראשונה לעברית באודסה ב-1911, בידי ישראל חיים טביוב. מאז תרגמו את הספר אברהם-אריה עקביא (1940), ברוך מורן (1956); דן לוין (1959); י' בן-פנחס (1960); חמדה אלון (1968); אוריאל אופק (1969); א' כרמי (1980); אהרן אמיר (1987); שרון פרמינגר (שתרגומה מ-2008 זכה בעיטור אנדרסן); יניב פרקש (הספר המוער, 2009) – לאמור, מאז שנות הארבעים מופיע תרגום חדש פעם או פעמיים בעשור, פחות או יותר.

פרק 28 בספר מסתיים בשיחה שמנהל טום עם חברו האקלברי פין, בנו העזוב, המוזנח וחסר החינוך של שיכור העיירה, שהקהילה כולה מנערת חוצנה ממנו כאילו היה מצורע. כששני הנערים מתכננים הרפתקה, האק מספר לטום איפה הוא מתכוון לישון, ומסביר שיקבל סיוע מה'דוד' ג'ייק, העבד השחור השייך למשפחתו של חברם המשותף בן רוג'רס. מתשובתו משתמעות מוסכמות הנוגעות להירארכיה החברתית ולמעמד העבדים השחורים במדינות הדרום: בתרגום לי עברון
'באסם החציר של בן רוג'רס. הוא מרשה לי, וגם הדוד ג'ייק, הכושי של אבא שלו, מרשה לי. אני מביא מים בשביל דוד ג'ייק מתי שהוא רוצה, וכל פעם שאני מבקש ממנו הוא נותן לי משהו קטן לאכול אם יש לו. הוא כושי ממש טוב, טום. הוא מחבב אותי, כי אני אף פעם לא מתנהג כאילו אני מעליו. לפעמים אני יושב ואוכל יחד אתו. אבל אל תספר לאף אחד. בנאדם עושה דברים נוראים כשהוא רעב נורא, שהוא לא היה רוצה לעשות אותם באופן קבוע'.
בתרגומו של עקביא (1940) – מופיעים הביטויים 'בעליית החציר [...] הוא כושי טוב לב מאוד [...] הכושי העובד אצל אביו [...] יען כי מעולם לא התנשאתי עליו'.
אצל אופק (1969) נכתב 'הכושי שלהם [...] זה כושי טוב [...] 'פני שאני אף פעם לא מתנהג כאילו הייתי יותר חשוב ממנו'.
אהרן אמיר (1987) תרגם 'בעליית השחת [...] הכושי של האבא שלו [...] זה כושי נורא טוב [...] כאילו שאני מֵעַל לו'.
פרמינגר (2008) תרגמה 'במַתְבֵּן [...] הכושי של אבא שלו [..] הוא כושי טוב מאוד [...] כאילו אני יותר טוב ממנו'.
אצל פרקש (2009) נכתב 'באסם [...] הכושי של אבא שְׁלוֹ [...] זה יופי של כושי [...] למה שאני אף פעם לא מתנהג כאילו אני יותר טוב ממנו'.
בכל התרגומים חוזר הכינוי 'דוד ג'ייק'; התואר 'דוד' או 'דודה' הוצמד כביטוי של קרבה לשמות עבדים שחורים ששירתו בנאמנות בבתי משפחות לבנות בתקופת העבדות (כך גם בספר Uncle Tom's Cabin, אוהל הדוד תום מאת הארייט ביצ'ר סטו). מעניין לגלות שכדי לבטא את הסטטוס החברתי והמשפטי של הדוד ג'ייק, הסתפקו המתרגמים בכינוי השייכות 'שלו' או 'שלהם' (הכושי שלו', 'הכושי שלהם'). אף מתרגם לא נקט במונח 'עבד'. הרחוק ביותר מן האמת היה דווקא עקביא, שב- 1940 הסתפק בניסוח העמום 'הכושי העובד אצל אבא שלו'. (לעומת זאת, כבר בתרגומו המקוצר של אשר ברש ב- 1927 לאוהל הדוד תום מופיעות במפורש המילים עבד ושפחה).
עיון רחב יותר בתרגומים השונים מציף את השינויים בעברית (מ'בעליית החציר' ל'אסם' ו'מתבן') ובנורמות התרגום לילדים (מהתקינוּת והמליציוּת שב'יען כי מעולם לא התנשאתי עליו' לדיבוריוּת האותנטית של 'למה שאני אף פעם לא מתנהג כאילו אני יותר טוב ממנו'.

הרפתקאותיו של טום סויר מתאים לבני תשע עד שלוש עשרה.
נירה לוין