אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

יש לי נמר בחדר

כתבה: שירה גודמן
איורים: דניאל פלג
דני ספרים 2018
26 עמוד, מנוקד

'די, אבא, תפסיק עם השטויות,' אמרתי לו. 'אני עייף, ואם אמא תחזור ותראה שאני עדיין לא ישן, היא תכעס עלינו.'
ראיתי שאבא לטא מתבדח. הוא היה רציני לגמרי.
'זה לא משחק,' אבא כמעט בכה. 'יש לי נמר בחדר. נמר אמיתי לגמרי. גדול נורא. אני לא יודע מה לעשות.' 

ילד ששמו לא נמסר מספר בגוף ראשון מה התרחש לילה אחד כשאמו יצאה לבית קפה עם חבֵרות והוא עצמו נשאר בבית בהשגחת אביו. תחילה הכול מתנהל על מי מנוחות; הילד והאב מכינים יחד ארוחת ערב ('...אוהבים להכין מאכלים שאנחנו ממציאים'), אחר כך מְשַׂחקים, צופים בטלוויזיה ומתחרים בעמידת ראש. רמז ראשון לכך שצפויות הפתעות בעלילה מהבהב כשאבא מספר לילד סיפור לפני השינה, והילד מוסיף: 'על סיפורים אבא לא מוותר אף פעם' - משפט שעשוי להתפרש בשתי דרכים: על מה אבא לא מוותר – על הקראת סיפורים לילד או על ההנאה שלו עצמו מסיפור לפני השינה? התשובה מצויה בהמשך המונולוג של הילד; 'הוא מעדיף את הספרים שלי על פני הספרים שלו, כי בספרים שלו אין בכלל תמונות'. הנימוק המשעשע הזה, המעורר סימני שאלה באשר לאבא, פותח את החלק השני של הסיפור; באמצע הלילה האב מופיע בחדרו של הילד ומעיר אותו: ' 'יש לי נמר בחדר,' הוא אומר בקול מבוהל.'
שירה גודמן כתבה וריאציה משלהּ לתֶמה מוכרת בספרות לילדים, שביסודה חילופי תפקידים במשפחה. את דמות המבוגר, שלרוב נתפס כמושיע כול יכול או לפחות כשקול ואחראי שאפשר לסמוך עליו, היא מעצבת כפחדן חסר תושייה. תחילה הבן מאמין שאביו מעמיד פנים כדי לשעשע אותו, והוא  משתף פעולה ומגיב כמו המבוגר הרצוי: הוא מפגין קור רוח וביטחון, שולף ידע שימושי ומוכן לחלץ את אביו מכל סכנה. אבל חיש מהר מתחלף המבוגר הרצוי בהורה המצוי. הילד-בתפקיד-אבא מתעייף מלהיות אמפתי, והוא משמיע באוזני אביו המבוהל סדרה של משפטים קלישאתיים שכל הורה מכיר: 'בטח חלמת חלום רע...'; 'הוא בטח מפחד ממך יותר ממה שאתה מפחד ממנו'; 'נמרים שבאים להפחיד אנשים בלילה הם נמרים פחדנים'.* הילד-בתפקיד-אבא מוסיף ומשתף את הקוראים במחשבותיו, שאף הן מוכרות לכל הורה המתקשה בהצבת גבולות: 'אם אוותר הפעם, הוא ירצה לעשות את זה כל לילה. זה יהפוך להרגל, ואז יהיה הרבה יותר קשה להפסיק עם זה.' אבל האב-בתפקיד-ילד אינו משתכנע, וכמו  ילדים רבים הוא מוצא את דרכו למיטתו המגוננת של בנו שבתפקיד ההורה, ונוחר שם כל הלילה למגינת לבו של בעל המיטה. 
הסיפור אינו מסתיים כאן, אלא מציע הפתעה נוספת וחומר למחשבה. בבוקר, כשהשניים מתעוררים הם שומעים מפי אמא פרטים שמאירים את דמותו של אבא באור חדש: לא הייתה זו בהלת שווא... 

אמא היא הגיבורה השלישית של הספר החביב הזה: כשהדרמה בעיצומה אמא יושבת בבית קפה, אולי לא מודעת לעוצמה שמייחסים לה שני בעלי הברית שהשאירה בבית; 'אני לא חושב שאמא הייתה מתלהבת', אומר הילד שוב ושוב, ולאחר שהוא מתחמק ממקלחת הוא מדריך את אביו איך לכזב לאמא כדי שלא תכעס על שניהם. אמא, כך מתברר לאורך הסיפור, היא קובעת הכללים, היא זו שצריך 'לסדר', והיא גם זו שיש לה מידע מפתיע  המותיר את האב ובנו עם סימן שאלה. 
והגיבור הרביעי והאחרון הוא כמובן הנמר, שבסוף הסיפור נמצא בעמדת זינוק לשמחת לבם של הקוראים שמחוץ לסיפור. האם יחזור? 

המאיירת דניאל פלג, בוגרת בצלאל, הוסיפה לסיפור גיבור חמישי, שאינו נזכר בטקסט של גודמן אך מופיע בכל האיורים: זהו החתול הביתי, צהבהב מפוספס, ידידותי ומתפנק, שדמותו החוזרת בכל כפולה רומזת על אפשרות פרשנית נוספת לסיפור. את הפוטנציאל הנמרי-מאיים של החתול הביתי מחזקת פלג בפַּלֵטַת צבעים המוגבלת לגוני צהוב, כתום, חום, שחור ולבן. התיק התלוי על כתפה של אמא עשוי בדוגמת פרוות נמר, וכמוהו ספל הקפה שלה. על שמיכתו של הילד ציורי נמרים ואריות וחיות בר נוספות, על הקיר תלויה תמונת נמר, וצל שחור של חתול גדול מאיים על אבא ועל הילד הישנים בשלווה. לצד האפקט הקומי של הסיפור, איוּם הנמר מעורר פחד ומתח, וצירוף המצחיק והמפחיד יחזיר את הילדים אל הספר, להאזנה נוספת. 


זהו ספרה הראשון לילדים של שירה גודמן

ספרים מאותו מדף:
אבא אכל דייסה
, מאת שהם סמיט
פחדרון בארון, מאת מרסר מאייר
סיפור אחרי השינה, מאת שהם סמיט
יש משהו מתחת למיטה שלי, מאת ג'יימס סטיבנסון
השיר הנמר שמתחת למיטה בתוך ספר באותו שם, מאת נורית זרחי 

יש לי נמר בחדר מתאים לבני ארבע עד שבע. 
נירה לוין