אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

בארץ יַעַן כִּי


כתב: אפרים סידון
אייר: דני קרמן
עם עובד 2018
48 עמוד, מנוקד

'ואז זנקה שָׂרָה מכסאה,
את ידיה אל השמיים נשאה
וקראה אל המלך במלוא גרון:
'יש לי! יש לי! יש פתרון!'
'והוא???' אוזניים זקפו השָׂרים.
וענתה השָׂרָה: 'משקפים שחורים!'
והמלך תהה, 'אפשר לשאול,
מה הקשר בין משקפים לחול?' '

בארץ יַעַן כִּי, הלא היא ארצם של היְעֵנִים, יש מלך ויש שָׂרִים, יש כפרים וערים, צבא ודגלים - כמו בכל מדינה מתוקנת. ובכל זאת, 'זו מדינה קצת משונה'; היענים מאמינים שאין סיבה להתרגש מסכנות או להתגונן מפני איומים, וכשמתרגשת עליהם צרה הם מקפידים לטמון את ראשיהם בחול. לשיטתם – 'כל דבר שלא רואים / הוא לא קיים, או מתרחש'. מַלְכָּהּ של ארץ יַעַן כִּי מעודד את נתיניו להתמיד בתפיסתם זו, ו'מקווה שכך ימשיכו / בשקט לקבל הכול / בלי לבדוק ובלי לשאול'.
יום אחד פורצת בארץ יַעַן כִּי סערה, המעיפה את כל החול ומותירה אחריה רק אבנים וסלעים חשופים. היענים אינם יכולים לטמון את ראשיהם בחול, והמלך חושש שנתיניו יתחילו להביט סביבם ולשאול שאלות, שהרי 'עַם ששואל שאלות בקול / עלול גם לקום ולפעול'. אך חששותיו של המלך מתפוגגים נוכח בקשתם המטופשת של נציגי העַם: 'אנחנו דורשים חזרה את החול! [...] לא רוצים לראות, לא רוצים לשמוע.' תוך זמן קצר נמצא הפתרון האופטימלי, והשלום והשלווה חוזרים לארץ יַעַן כִּי. 

לכאורה, מדובר במעשייה על ממלכה דמיונית, שאזרחיה מתגלים כשוטים גמורים; גם כשניתנת ליענים ההזדמנות להשפיע על חייהם – הם מעדיפים להמשיך ולטמון את ראשיהם בחול. אבל, סידון כמו סידון לא רק שאינו מסתפק במעשייה משעשעת, אלא הוא טומן תחתיה סָטִירָה פוליטית-חברתית חריפה, המיועדת בעיקר לאוזניהם ולמצפונם של המבוגרים הקוראים באוזני ילדיהם, ובמילים אחרות - לאזרחי מדינה ידועה המתנהלת כאן ועכשיו. סידון מטיח בקוראיו המבוגרים את האחריות למצב מדינתם, ומאשים אותם באדישות, בטיפשות, בפחדנות ובוויתור על זכותם להתערב ולהשפיע. 
ואם יש קוראים שעדיין תוהים על מי ועל מה מתרעם הכותב - ימשיכו לקרוא ויגלו שקולמוסו המושחז של הסטיריקן הוותיק התקשה להתאפק: 'ואז זינקה שָׂרָה מכסאה, / [...] וקראה אל המלך במלוא גרון: 'יש לי, יש לי! יש פתרון! [...] נחלק משקפיים שחורים משחור. / אטומים לכל מראה ולכל אור / שדרכם אי אפשר לראות דבר - / ואותם כל יען יישא על צוואר.' / [...] והמלך ניגש לַשָׂרָה מְחַיֵךְ / ואמר: המדינה ניצלה בזכותך. / מהיום יהיה תוארך, כך קבעתי, / 'הגבירה לא ראיתי ולא ידעתי'. / את תזכי לתגמול ולפרס מיוחד / וגם נארגן לכבודך מצעד.' 

נאומו של המלך, הפונה לבני עמו השוטים אחרי שחבשו מרצונם משקפיים שחורים, הוא נאום תוכחה החף מכול נימה של הומור: '... אומרים שיש בעולם שינויים - / שיטות חדשות להגדיל יבולים, / תרופות חדשות להציל חולים / ודירות אפשר לבנות - ומיד. / אומרים ששכנינו מושיטים לנו יד./ ואני מביט סביבי ותוהה, / וממש שום שינוי אינני רואה. / הכול שחור, לא רואים דבר, / בכול בדיוק כמו בעבר'. 

ספרים מאותו מדף:
בגדי המלך החדשים / הנס כריסטיאן אנדרסן
השקרן הכי גדול בעולם / אנטון שמאס
גוליבר / ג'ונת'ן סוויפט, סיפר מחדש מרטין ג'נקינס
השְׁמַנְפּוּפִים והַחַדְחוּטִים (המִשְׁמַנָאִים והמִרְזַנָאִים) / אנדרה מורואה
עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור / אפרים סידון 

בארץ יַעַן כִּי
מתאים לבני שבע ומעלה, ולמבוגרים.
נירה לוין