אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk

בוקר טוב עולם

כתבה: נויה שגיב
איורים: שחר קובר
כנרת זמורה-ביתן 2017
24 עמוד, מנוקד

'בוקר טוב עולם.
היום היום הראשון.
היום הראשון בעולם של עומר.

בשקט בשקט,
מתוך החשיכה,
ראש מציץ
מתחת לשמיכה.

עומר מושיט ידיים...
פוקח עיניים...
ויהי אור.' 

עומר, תינוק שזה עתה נולד, פוקח עיניים. כשאמו לצדו הוא מבחין בין חושך לאור ובין המים לשמיים, מגלה מה צומח ופורח על היבשה וכך ממשיך וקולט בחושיו את העולם. התפתחות היכולת שלו להבין את המרחב שהוא נמצא בתוכו מתוארת כשלבים המקבילים לשלבי היחלצותו של העולם מן התוהו ובוהו המתוארים בספר בראשית. 

סיפורו של עומר הקטן מאורגן בכפולות שכל אחת מהן מציגה שלב אחד בהתפתחותו. המילים המתארות את שלבי התבהרות התודעה שלו שאובות משני עולמות סמנטיים - השדה הסמנטי של ההתפתחות בינקות והשדה הסמנטי של הבריאה המקראית - והן מסורגות זו בזו. חלק מאוצר המילים המקראי משמש כאן בשינויים קלים, שמחד גיסא מרחיקים אותו מן ההקשר המקראי העמוס משמעויות דתיות ומאידך גיסא מעניקים רעננות למילים המוכרות היטב ומשאירים את ההקשר נוכח ומשמעותי: 'עומר מושיט ידיים... / פוקח עיניים... / ויהי אור./ טוב? / טוב! / ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.' ברקע מהדהדים כמובן הפסוקים 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר יוֹם אֶחָד.' (בראשית א,5-1). ביום השני עומר לומד להכיר את השמיים ואת המים שבים (שמייצגים אותם מי האמבט שלו). המילה המקראית 'רקיע' מזכירה את השלב הזה בתיאור הבריאה: 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם [...] וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי.' ההקבלה נמשכת גם הלאה - 'ופתאום... / מתגלה היבשה./ טוב? / טוב! / ועל היבשה הכול צומח ופורח', עד סופה של הבריאה, עד שעומר עצמו הופך חלק חשוב שלה: 'בוקר טוב עולם. / הנה גם עומר כאן, בין כל בני האדם. / וכשעומר בא, / העולם כולו מתמלא אהבה.' 

הילד שעיניו נפקחות לחיים עובר מן החושך הרחמי אל האור, והאינטראקציה עם העולם מעשירה אותו. ההצטללות וההתגבשות של תודעתו של האדם הקטן אינן רק תהליך חושי-מוחשי, אלא הן מבקשות לייצג את הגחתו מאי-ידיעה לידיעה, מקיום כיחיד להשתלבות טבעית והרמונית בסביבה. נויה שגיב מספרת לכאורה את סיפורו של ילד קטן אחד, אך הסיפור עשוי להיקרא גם כייצוג מטפורי לקיומו ולמקומו של האדם בעולם. לכאורה היא מצמצמת את סיפור בראשית הקאנוני והחנוּט ומגייסת אותו לטובת עולל אחד, אך זה הקטן הופך להיות נציג רענן, אופטימי וחף מכל כוונת זדון של האנושות כולה. כך שגיב מרחיבה בדרכה את הסיפור המקראי, קובעת כי האדם הוא מרכזו ועושה אותו אוניברסאלי והומניסטי, כפרשנות חדשה לסיפור התנ'כי. 

שגיב משמיטה ביודעין את חלקה של האלוהות ככוח הפּוֹעֵל בסיפור הבריאה. בסיפורו של עומר אין 'וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר כִּי-טוֹב', וההתרגשות הקוסמית נוכח המעשה הגדול מיוצגת במילים הקטנות 'טוב? טוב!'. יהיו שיטענו שהשימוש שהכותבת עושה בטקסט המקראי מנקב את ההילה המקודשת שמעליו, אבל מי שמחפש השתאוּת והתרוממות רוח יחוש בהן גם כאן, לצדו של עומר, כחלק מן ההרמוניה. 

נויה שגיב היא מרצה למקרא, מפתחת סדרת התנ'ך בקומיקס (מטח) ומדריכת טיולים.
על המאייר שחר קובר קראו בדףדף. 

בוקר טוב עולם מתאים לפעוטות, ולמי שרוצה לחזור ולפקוח את עיניו בפעם הראשונה. 

נירה לוין