אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk

דבורה עומר מספרת על בן גוריון

כתבה: דבורה עומר
איורים: יניב שמעוני
זמורה-ביתן 2017
38 עמוד, מנוקד

'ערב אחד ישבה רננה בחדר העבודה עמוס הספרים שלן אביה. היא אהבה לשבת בכיסא שלו. 'רננה,' אמר בן-גוריון כשנכנס לחדר, 'תצאי, בבקשה. תיכף מגיעים אלי אנשים. אנחנו רוצים לתכנן פעולה נגד השלטון האנגלי.'
'נגד האנגלים? מה קרה?' שאלה רננה.
'האנגלים פרסמו ספר רע מאוד,' הסביר לה אבא, קוראים לו הספר הלבן, וכתוב בו שלא כל יהודי שרוצה יכול לעלות לארץ ישראל, ושאסור ליהודים להתיישב איפה שהם רוצים בארץ.'
'למה האנגלים הוציאו ספר לבן שהוא שחור כל כך בשבילנו?' התפלאה רננה.
'כי הם לטובת הערבים, והערבים לא רוצים שנהיה כאן. למדינות ערב יש הרבה נפט, ונפט חשוב מאוד לאנגלים'.' 

לפני כ-20 שנה פרסמה דבורה עומר סדרה של 3 ביוגרפיות לקוראים צעירים: דבורה עומר מספרת על הרצל, דבורה עומר מספרת על בן-גוריון, דבורה עומר מספרת על מנחם בגין.
השנה, במלאת 120 שנה לקונגרס הציוני הראשון, 100 שנה להצהרת בלפור, 70 שנה להצבעה באו'ם בכ'ט בנובמבר ו-70 שנה להקמת המדינה, חברו הוצאת זמורה-ביתן והמכון לחקר דוד בן גוריון ופרסמו מהדורה מחודשת של דבורה עומר מספרת על בן גוריון עם איורים חדשים של יניב שמעוני

הספר מספר את סיפורו של דוד בן גוריון מאז ילדותו המוקדמת בפלונסק ועד הכרזת המדינה בה' באייר תש'ח. באפילוג שכותרתו 'מה קרה אחר כך' מספרת דבורה עומר על אירועים בחייו של ראש הממשלה הראשון מאז ההכרזה ועד מותו ב- 1973, ומוסיפה מידע על המוזיאון בביתו של בן גוריון בתל אביב, על הצריף בשדה בוקר שחי בו עם רעייתו ועל הנצחתו. חותמים את הספר שלושה עמודים המציגים מכתבי ילדים לבן גוריון משנות החמישים, ותשובותיו אליהם. 

על פי נפח הטקסט והשטח הכולל של האיורים מדובר בספר הפונה למאזינים מגיל חמש ולקוראים בכיתות א-ב, אלא שסימן שאלה גדול מרחף על מידת ההתאמה שלו לקהל היעד, החי בישראל העצמאית בעידן הרחוק שנות אור מהמציאות החברתית והפוליטית של שלהי המאה ה-19. התיאור העכשווי בעברית מדוברת 'אחיו ואחותו עשו שיעורים' זר לביטויים 'עיירה קטנה ברוסיה' ו'כרכרה גדולה' הרומזים על מרחק של זמן ומקום. תיאור מקום לימודיו של דוד הקטן - 'ה'חדר' היה כיתה קטנה וצפופה. למורה שלהם קראו רבי, והוא לימד אותם תורה מבוקר עד לילה' - עמום וחוטא לדיוק; 'רבי', למרבה המבוכה, ייקרא כאן כשמו הפרטי של המורה. 
הספר מתאר בקיצור פשטני את תולדות הציונות תוך אזכור אישים, מאורעות ומושגים שלקוראים הצעירים אין מושג עליהם; יתרה מזו - אין להם תשתית הידע הנחוצה לקליטתם; תיאודור הרצל, הספר 'מדינת היהודים', לצאת מהגולה, מדינת היהודים, התורכים ששלטו אז בארץ, אישורים זמניים, האנגלים רצו לגרש את התורכים, שלטון אנגלי שנקרא המנדט הבריטי, מנהיג הפועלים, תכנית החלוקה, ספר רע מאוד שקוראים לו 'הספר הלבן', מלחמת העולם השנייה, מנהיגי היישוב, ארגון האומות המאוחדות ועוד כהנה וכהנה. משפטים כמו 'בן גוריון החליט לעזור לאנגלים כי הגרמנים היו יותר מסוכנים ליהודים' או 'אתמול תפסו כמה אנשי פלמ'ח שהם חיילים של ארגון ההגנה' מתעופפים מעל ראשיהם של הקוראים. האם היה הכרח לספר גם על חברתו של בן גוריון מימי פלונסק? או להזכיר את גולדה מאיר, 'אחת ממנהיגי היישוב' שסייעה 'לאסוף כסף מיהודי אמריקה'? ספק אם שפע הפרטים מאפשר לילדים להגיע לסוף הספר ולחלץ רצף עלילתי יציב, סדור ובעל משמעות. 

כמו במקרים רבים אחרים, הספר מוכיח שכתיבה ופרסום של ביוגרפיה לקוראים צעירים מחייבת שיקולי דעת רחבים ועריכה מושכלת. ייתכן ששיקולי (ופיתויי) השיווק גברו כאן על טובתם של הקוראים. 

דבורה עומר מספרת על בן-גוריון
יתאים בעזרת תיווך מבוגר לתלמידי כיתות ב-ג.
נירה לוין