אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
מרים ילן שטקליס
 

היום המצונן של מַרְחֶשְׁוָן

כתבה: הלית בלום
איורים: כנרת גילדר
כנרת, זמורה-ביתן 2017
50 עמוד, מנוקד


'יום אחד, פעם... היה מלך. קראו לו...'
'אני יודע,' התפרץ מַרְחֶשְׁוָן, 'קראו לו בַּר...'
'לא קראו לו שום מַר. קראו לו גַבּ-גַבּ.'
'גַבּ-גַבּ? איזה בִּיד שב זה לבֶּלֶךְ?' מחה מַרְחֶשְׁוָן והתעטש.
'זה היה השם שלו.'
'את בטוחה?'
'מאה אחוז. להמשיך? טוב. אז המלך גַבּ-גַבּ היה מלך טוב מאוד [...] הוא היה מלך מוכשר וחכם, והיה לו שיער אדום יפה עד הרצפה.'
'אֵיד לי שיער אָדוֹבּ!'
'אבל למלך גַבּ-גַבּ היה. חֶשְׁוִי, מי מספר את הסיפור הזה, אתה או אני?'

הארנב מַרְחֶשְׁוָן מצונן מאוד. ראשו כואב, הוא מתעטש בלי הרף ומוחט שוב ושוב את אפו שהפך ל'בליטה אדומה'. כשחברתו הַפִּילָה שוש באה לבקר ומגלה שהוא חולה ואומלל היא מעמידה תחילה סיר מרק על הכיריים ואז מנסה להצהיל את רוחו. מַרְחֶשְׁוָן מבקש לשמוע סיפור ושוש נענית ברצון, ומספרת על המלך גַבּ-גַבּ הנאלץ לתחבל תחבולות כדי להבריח מארצו ענק מרושע ומסוכן. 

סיפורה של הפילה שוש הוא רק לכאורה עיקר הסיפור; על אף ההצטננות המתישה, הארנב הוא מאזין ערני, סקרן, ספקן ומדי פעם אף שתלטן, המתערב בסיפור לכל אורכו ומנסה להכפיף את העלילה לציפיותיו. שוש ממציאה את העלילה תוך כדי סיפור ומודעת לכך שהארנב מַרְחֶשְׁוָן מזדהה עם המלך גַבּ-גַבּ (דמותו המאוירת של המלך רומזת על ארנביותו). היא מעצימה בהדרגה את המתח ומגבירה את חששו של הארנב מפני העימות הצפוי בין המלך גַבּ-גַבּ לענק המפחיד. 'אֲדִי לא מאמיד! הרי הוא היה יכול לדרוך על כל הארמוֹד ולרסק אותו!' מתקומם מַרְחֶשְׁוָן ושוש הנבונה נענית לו: 'טוב, חֶשְׁוִי, בסדר, אל תתרגש, אני אעשה אותו יותר קטן. הוא עמד בחצר ודרס את הוורדים, זה בסדר?' - וראה זה פלא; הסיפור המרתק משכיח מהארנב החולה את מכאוביו, מעורר את תאבונו, מחדד את חושיו ומשקם את מרצו.
הכותבת הלית בלום מטשטשת במתכוון את הגבולות בין סיפור המסגרת לסיפור הפנימי: לסיפור על המלך גַבּ-גַבּ משתרבבים גם דבריה של שוש על המחלה של הארנב ('חֶשְׁוִי, אתה נראה לי קצת אדום. בטח יש לך חום'), תשובותיה על קושיותיו ('לפי המסורת, המלך בוחר את הכלי שנלחמים בו') ועל הסתייגויותיו הקנטרניות ('כֻּתֹּדֶת? הוא ישן בכֻּתֹּדֶת? כֻּתֹדֶת זה לבָּדוֹת!'), התלבטויותיה בנוגע להמשך הסיפור ('גַבּ-גַבּ עלה למלוכה בגיל אחת עשרה ומאז עברו רק, בוא נראה...') ותיאורים ציוריים-דיבוריים ('הפנים של המלך גַבּ-גַבּ נהיו אפורים. אחר כך ירוקים. אחר כך הוא הפך לבן כמו... כמו יוגורט. לא, אני יודעת, כמו כתונת הלילה שלו'). כל אלה מתפיחים את הסיפור ומוסיפים נופך איגיוני לטון ההומוריסטי ממילא שיוצר הדיבור המשובש של הארנב המצונן. גם איוריה של כנרת גילדר מחזקים את ההומור האיגיוני: שוש ומַרְחֶשְׁוָן נראים צופים יחד במלך גַבּ-גַבּ המפורקד על מיטת מלכותו, ובוהים בו כשמשרת זעיר עכברי למראה במדי אסיר מקרצף אותו ומכסה אותו בעננה של קצף. איורים המשקפים את האגוצנטריות של מַרְחֶשְׁוָן התופס את המלך גַבּ-גַבּ כבן דמותו רומזים שמַרְחֶשְׁוָן ולא בן דמותו המלך גַבּ-גַבּ הוא גיבור המכלול כולו - הסיפור החיצוני והסיפור הפנימי. 

עיצוב הספר מתחשב בקוראים הצעירים, תלמידי א-ב שסיפור בתוך סיפור עלול להקשות עליהם; הדיאלוגים בין מַרְחֶשְׁוָן לשוש שבסיפור המסגרת מודפסים בשחור, אך אלה שבסיפור הפנימי מודפסים בשני צבעים שונים, כמספר בני השיח. 

הלית בלום כותבת שירה ופרוזה לילדים ולמבוגרים.

ספרים מאותו מדף
סדרת הסיפור המושלם מאת אלדד אילני
מעשה בשרביט קסמים מאת נירה הראל
תהיה בריא, מוריס מגי מאת פיליפ וארין סטיד 

היום המצונן של מַרְחֶשְׁוָן
מתאים לבני ארבע עד שבע.
נירה לוין