אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

ילד חולות

כתבה:שׂהַם סמיט בעקבות ס' יזהר
איורים: ולי מינצי
הקיבוץ המאוחד 2017
54 עמוד, לא מנוקד

בתוך יצירתו הגדולה של ס' יזהר (שם העט של יזהר סמילנסקי), 1916–2006, סופר, מסאי, מורה וחוקר ספרות, גם סיפורים לקוראים צעירים, בהם: שישה סיפורי קיץ (לנוער, ראה אור בראשונה ב- 1950 ואחר כך בשינויים קלים ב- 1990), עלילות חומית (לילדים, על מפגש בין שניים הצועדים באותה דרך עפר - ילד ונמלה, 1958), ברגליים יחפות (סיפורים לנוער, ראה אור בראשונה ב- 1959 ושוב ב- 1989), תפו ופוזה (לילדים, סיפור אהבה בין שני תפוזים בדרכם לאוניית המשא, ספרית פועלים 1960). בספרה ילד חולות מספרת סמיט מחדש שישה מסיפוריו של יזהר לקוראים צעירים. 

במאמר קצר שכותרתו 'עברית, יזהרית או סינית?' המובא בסוף הספר סמיט כותבת: 'כל סיפוריו של יזהר, כולל סיפורי הילדים, כתובים בסגנון ייחודי ובלשון ייחודית - יזהרית. המשפט אצל יזהר ארוך ונפתל, שפתו עשירה וגבוהה והוא מרבה לעשות שימוש בצורות דקדוקיות לא שגרתיות ובמילים נדירות, יחידאיות, בלשונות המקרא והתלמוד. וכשחסרה לו ליזהר מילה - הוא ממציא אותה'. סמיט, מתוך הכרה עמוקה בחשיבות יצירתו של ס' יזהר ובייחודיות לשונו הפואטית וסגנון הכתיבה שלו, ומתוך חשש שבתוך זמן קצר, בגלל התרחקות העברית של ימינו מלשון סיפוריו של יזהר, לא יימצאו קוראים לסיפוריו, החליטה לעשות מעשה. היא בחרה שישה מסיפוריו הקצרים של יזהר - בוודאי כמחווה לקובץ סיפוריו לנוער שישה סיפורי קיץ - וכתבה אותם מחדש, ותוך שהיא מקצרת אותם היא מבקשת להנכיח במידת האפשר את לשון המקור ולקרב אליה את לשונה שלה. המטרה - שימור יופייה ועושרה של הלשון ה'יזהרית' , בד בבד עם הנגשת הסיפורים לילדים ישראלים בזמננו.
בספרה של שֹהם סמיט כלולים שישה סיפורים ריאליסטיים, שבעיני סמיט הם 'דרך מרגשת ומרתקת ללמוד על חייהם של בוני הארץ, החלוצים, וילדיהם'. כפי שהיא מסבירה במאמרה שבשולי הספר - הסיפורים לוקטו מאכסניות שונות: ארבעה נלקחו מספרים של יזהר למבוגרים, אחד ('נשכח') פורסם בזמנו בשבועון 'דבר לילדים' והשישי ('רחיצה בבריכה') היה הראשון בקובץ של יזהר שישה סיפורי קיץ. כל השישה מבוססים על אירועים מילדותו ומנערותו המוקדמת של הילד יזהר סמילנסקי, ברחובות ובתל אביב.
הסיפור 'רחיצה בבריכה', למשל, בגרסת המקור, משתרע על פני תשעה עמודים צפופים והמספר בגוף ראשון מרחיב את היריעה ומוסר לצד ההתרחשויות גם את הרהוריו ופרטים היוצרים את הרקע להתרחשויות ואת האווירה סביבן. השכתוב של סמיט, קצר ומצומצם, תופס מעט יותר מחמישה עמודים מרווחים. למשל, לתיאור בגוף ראשון של העונג שברחיצה בבריכה - 'מתחילה צוללים ובוקעים את עֳבִי המים בתוכם, ואחר ממריאים ויוצאים על פניהם, ומכים בארבות הידיים, מקיפים הקפה אחת, ומתהפכים אפרקדן אגב טפיחה זידונית בעקבי הרגליים וחוזרים וצפים חרש והשיער הלח מוחלק לאחור והעיניים רטובות וכולך-כולך מלופף מים צחים, צוננים, ושכשוך, ופרכוס, ועולים וקופצים וחובטים קצת את הכרס במים, ומרדפים איש את רעהו, וחסרי נשימה יוצאים לבסוף ומשתטחים על דופן הבריכה לאסוף-כוח ולחמם את הדם שהכחיל כמעט מצינה' - אין זכר בעיבוד של סמיט. המשפט הארוך 'וככל שהעמקנו בין הפרדסים, והדממה התעבתה, הייתה עצבת מרחישה וזוחלת אל תוך לבי, ומין הרהורי חרטה או בדומה-להם היו עוממים בי, והייתה הדרך נמשכת בשתיקה עד שהגענו אל שער הפרדס' קוצר ושוכתב בידי סמיט - 'והעצב הזה הזדחל אל לבו, מילא אותו בעצב ובחרטה, ולא עזב אותו עד שעמדו בשערי הפרדס [...]' - אך ספק אם יש בחלופה הזו כדי לשחזר את החוויה האסתטית והרגשית שמציע המקור. 

בבסיס ניסיונה האמיץ של סמיט להציל את יצירת ס' יזהר מתהום הנשייה מונח הדיסוננס שבהפרדת יצירה ספרותית מכור מחצבתה הפואטי - ומחבל בכוונותיה הטובות. את החסד שניתן לספרות מתורגמת - לעבור שוב ושוב את מַצרף התרגום ולזכות בִּכְסוּת לשונית חדשה - קשה להעניק ליצירת מקור שסגנון ייחודי הוא חלק מרכזי במהותה. ילד חולות, קובץ הכתוב בלשון מעודנת ומוקפדת, מתרפק על מורשתו הסגנונית-לשונית של ס' יזהר ומתגעגע לתרבות לשון שנדחקה אל שולי השוליים, מזמין את הקוראים הצעירים להתבונן בחייהם שלהם דרך סיפורי ילדות ארץ-ישראלית רחוקה. ההתרחקות המכוונת של הכותבת מלשונו המרובדת של יזהר השיגה את מטרתה עד כדי כך שעקבות ה'יזהרית' בסיפורים הצטמצמו וניטשטשו. ואם על אף זאת יבקשו הקוראים את המקור - מה טוב. 

סוגיית השכתוב של יצירות מקור והרקתן מלשונו ומסגנונו של היוצר לעברית המשתנה במהירות איננה חדשה, והיא מעסיקה גם מו'לים ואנשי ספרות בתחום ספרות לילדים. ב- 2007 פרסם אפרים סידון בהוצאת הקיבוץ המאוחד ספר, שכלולים בו הנוסח של סידון לפואמה הנער ביער לצד המקור של ביאליק. האם הפואמה נקראת יותר בזכות השכתוב של סידון? ספק. ב- 2013 החליטו באותה הוצאה לעבד את הסיפור 'רחלי' מאת פניה ברגשטיין מתוך רחלי, עמוס ואילנה שראה אור ב- 1948. הנוסח החדש חסר הייחוד והחן שנעשה בידי יונה טפר רחוק מאוד מנוסח המקור; ייתכן שהוא מגדיל את רווחי ההוצאה, אך עושה שירות דוב לפניה ברגשטיין. שהם סמיט עצמה פרסמה את האגדות שלנו - אוסף מדרשים, סיפורי חכמים ומשלים מן המקורות היהודיים שהיא מגישה בעברית עדכנית (דביר 2011). האם 'שכתוב' או 'כתיבה בעקבות ---' יהיו תקנתם (או ראשית קבורתם) של ברנר, של הזז, של עגנון? 

ילד חולות
מתאים לבני עשר ומעלה.
נירה לוין