אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
ימימה טשרנוביץ-אבידר
 

אנה ואיש הסנונית

כתב: גבריאל סביט
מאנגלית: דנה פלג
דני ספרים 2017
208 עמוד, לא מנוקד

'גורל אכזר קבע כי מכל תקופות נדודיהם, זו הייתה התקופה שבה אכלו
בקלות הרבה ביותר את הכמות הגדולה ביותר של מזון. היה זה בְּלִיצְקְרִיג,
מלחמת בזק: הגרמנים התקדמו במהירות ובעוצמה ככל שיכלו. הם לא הותירו,
לא לחייליהם ולא לסובייטים הנסוגים, זמן לעצור ולאסוף את המתים,
והיו מעט מאוד מבין הנופלים שמכיסם או מתרמילם נעדרה מנת קרב קטנה כלשהי.
[...]
הליקוּט מהמתים לא היה נעים, במיוחד מאלה שמתו לאחרונה.חום גופם
סיכל את מאמציה של אנה להישאר שלווה. לא עבר זמן רב והיא למדה
שלא להביט בפניהם.' 

אנה בת השבע חיה עם אביה הפרופסור בקראקוב. ב- 6 בנובמבר 1939, חודשיים אחר כיבוש העיר בידי הגרמנים, נעצר האב עם אנשי אקדמיה אחרים. כשאנה הבינה שאביה לא יחזור היא ניגשה לבית המרקחת הסמוך בתקווה שהרוקח, מכר ותיק של אביה, יציע לה עזרה, אך תקוותה נכזבה. עוינותו, כמו זו של שכנים אחרים, הייתה חרישית אך חד-משמעית. כשישבה לבדה ברחוב הבחינה באיש צנום וגבוה שהתקרב לבית המרקחת. היא ראתה איך, בעקבות השריקה שכיוון לשמיים, הופיעה סנונית, צללה אל הרחוב ונעמדה על אצבעו. המראה הקסים את הילדה, וכשיצא איש הסנונית מבית המרקחת ענתה על שאלותיו - על כל אחת בשפה אחרת. אביה, מרצה לבלשנות באוניברסיטה העתיקה של קראקוב, לימד אותה ודיבר אליה בשפות אחדות והיא שלטה בהן היטב. 'הוא היה מוזר, האיש הזה, בהחלט, אבל המוזרות שלו הייתה חריפה, מוכרת. אולי לאנה ולאביה לא הייתה שפה משלהם - ואלי השפה שלהם הייתה כל שפה. אנה חשה, בעל כורחה, כי זר גבוה זה שגילתה היה בן לשבט הנדיר שלהם - איש של שפות רבות.'
השנים הבאות עד סוף המלחמה, שעה אחר שעה, עברו על אנה לצדו של האיש המוזר, השתקן, אפוף הסודות, בהליכה מהירה לאורכה ולרוחבה של פולין השסועה והמדממת. החלפת זהויות ושפות, עמימות בתקשורת, יכולת לראות את הנולד והתמצאות יוצאת דופן באורחותיהם של בני אדם סייעו לאיש הסנונית ולאסופית שלצדו להיחלץ מכל מי שביקשו להניח עליהם יד או לנצל את מצוקתם. 

גבריאל סביט
מפקיד את רשות הסיפור אצל מספר כל-יודע ואצל אנה הקטנה לסירוגין; סגנונו של המספר המבוגר חסכני, ולאורך הסיפור הוא נמנע מפרטים מזהים של מסלול המילוט ואינו מסגיר את זהותו או את מטרותיו וכוונותיו של איש הסנונית. העמימות משרתת היטב את הסיפור ויוצרת אצל הקורא תחושה של אבדן דרך, אי-נוחות ומתח מפני העלול להתרחש בכל רגע. סגנון המסירה של המספרת האחרת, אנה, נוטה להיסחפות אסוציאטיבית ולהתמקדות מהורהרת במה שעלול להיחשב שולי וטפל. אין זה סיפור שואה קלאסי; נפקדות ממנו מילים צפויות כמו 'נאצים', 'השמדה', ואף על פי כן ברור שאנה ואיש הסנונית חיים בתוך שואה במשמעות הרחבה של המונח, במציאות כאוטית, מצמיתה, המאיימת על הקיום הפיזי ועל האיזון הרגשי של מי שנקלעו אליה. 

השפה והתקשורת בין שני ההולכים לבין העולם ובינם לבין עצמם נושאות בסיפור משמעות רחבה שמעבר לסמנטיקה. איש הסנונית בורא עבור אנה עולם מושגים חלופי ומגן עליה מפני האימה הגלומה בשדה הסמנטי של 'מלחמה'. חלק מהאפיזודות במהלך תנועתם הבלתי פוסקת של אנה ואיש הסנונית בשטחי המלחמה מעוררות התלבטויות ודילמות מוסריות. סוף הסיפור אינו מסיר את הערפל מעל פטרונה של אנה, וגם לא מעל גורלה. 

גבריאל סביט
הוא שחקן וסופר אמריקני. זהו ספרו הראשון לקוראים צעירים.
צפו בראיון שערכה בקי אנדרסון עם גבריאל סביט (באנגלית):
http://gavrielsavit.com/anna-and-the-swallow-man/ 

אנה ואיש הסנונית
מתאים לבני נוער ולמבוגרים.
נירה לוין