אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

קַרְלְסוֹן על הגג

כתבה:אסטריד לינדגרן
איורים: אִילוֹן וִיקְלַנְד
משוודית: דנה כספי
זמורה-ביתן, מוציאים לאור 2017, בסדרה 'מרגנית - ספרי מופת לילדים ולנוער'
146 עמוד, מנוקד

'כבר אמרתי לכם שקוראים לו קרלסון ושהוא גר למעלה על הגג,' אמר קָטָנִי. 'מה כל כך מוזר בזה? מותר לאנשים לגור איפה שהם רוצים!'
'קטני, אל תהיה טיפש,' אמרה אמא. 'הבהלת אותנו עד מוות כמעט. היית עלול להיהרג כשהקטר התפוצץ, אתה לא מבין?'
'כן, אבל בכל מקרה קרלסון הוא מכונאי הקטרים הטוב בעולם,' אמר קטני והביט באמו בארשת רצינית. היא חייבת להבין שאי אפשר לסרב כשמכונאי הקטרים הטוב בעולם מציע להפעיל את הקטר שלך.
'אתה צריך לקחת אחריות על מעשיך, קטני,' אמר אבא, 'ולא להאשים מישהו שקוראים לו קרלסון-על-הגג ושאינו קיים.' 

קָטָנִי בן השבע הוא ילד רגיל לגמרי, שהמשפחה הרגילה שלו חיה בבית רגיל הנמצא ברחוב רגיל. לקטני יש אבא, אמא, אח גדול ואחות שגם היא כבר גדולה. ועל אף הרגילוּת הזו, מכל הילדים דווקא לקטני קורה דבר נפלא! יום אחד הוא פוגש 'אדון קטן ומאוד שמנמן ומאוד בטוח בעצמו, והוא יודע לעוף [...] לגמרי בכוחות עצמו'. מתברר שהאדון הקטן מתגורר בבית קטן ומיוחד למעלה על הגג, 'מוסתר היטב מאחורי הארובה הגדולה'. האישון העליז הזה ששמו קרלסון-על-הגג מתעופף מדי פעם מול חלונו של קטני, נכנס לחדרו, הופך הכול 'להרפתקה מרגשת' וסוחף את קטני לתעלולים ולמעשי קונדס שמעולם לא קיווה להשתתף בהם. 
לקרלסון-על-הגג היה כושר שכנוע מצוין: כשטען שהוא חולה, קטני 'רקח תרופה לפי המרשם של קרלסון: הוא לקח סוכריות טופי חמוצות וסוכריות גומי בטעם פטל וסוכריות חמאה וערבב אותן בספל עם כמות שווה ש חתיכות שוקולד, ואז שבר את מאפי השקדים הממולאים לחתיכות...' בפעם אחרת, כשהשניים יצאו לטיול מסוכן על הגג, קרלסון הציע: 'אני אראה לך כמה מקומות שמהם כמעט נופלים בכל פעם'. 
כשקטני מספר לבני המשפחה על החבר החדש שלו, אחיו ואחותו מגיבים בלגלוג וההורים מתכעסים: 'אתה צריך לקחת אחריות על מעשיך, קטני, אמר אבא, ולא להאשים מישהו שקוראים לו קרלסון-על-הגג ושאינו קיים'. אבל קטני יודע: 'הוא דווקא כן קיים'. 

אסטריד לינדגרן ממקמת את הסיפור המר-מתוק בסביבה נורמטיבית (כך עשתה גם גם בספר מדיקן), ורומזת שגם חיים מוגנים במשפחה חמה ואוהבת אינם ערובה לאושר. קָטָנִי מכונה כך משום שהוא הכי קטן במשפחה, אבל הכינוי משקף אווירה משפחתית - אולי לא מכֻוֶנֶת - של אי-הכרה בערכו; אפילו שמו האמיתי אינו זוכה לאזכור. קטני, החווה בדידות ('אמא, לך יש את אבא, ובּוּסֶה וּבֶּטָן תמיד יחד, אבל לי, לי אין אף אחד') ותחושות עצב וקיפוח ('נראה שלעולם, עד סוף ימי, לא יהיה לי כלב משלי'), בורא-ממציא לעצמו חבר דמיוני שהורים באשר הם היו מתנגדים לנוכחותו: קרלסון-על-הגג מתגלה כטיפוס נהנתן, אגוצנטרי, הולל וגוזמאי, חסר אחריות ובלתי אמין, המחולל אסונות ומתייחס אליהם בביטול. קרלסון-על-הגג מייצג דרך חיים בלתי מוסרית ובלתי מקובלת, ובכך כוחו. ההיצמדות לחבר דמיוני כזה מאפשרת לקטני לממש את הפנטזיות שמצפונו מדכא, ולהתמודד כך עם התסכול והמרירות הגואים בו. 

יהודה אטלס מצביע על קווי דמיון בין הסיפורים שכתבה אסטריד לינדגרן על בילבי לבין הסיפורים על קרלסון: 'בשניהם מתרחשים מעברים חדים בין מציאות לדמיון. בשניהם מופיעים רעיונות מטורפים, פרחחיים וסוחפים [...] בעוד שבילבי מסמלת אידיאל חדש של ילד, הרי קרלסון מייצג את הילדות גם במיטבה וגם בצדדיה הפחות יפים: ליד האופטימיות שלו, המשחקיות, היצירתיות והישירות, יש בו גם טיפשות, חוסר שיקול דעת, התאכזרות כלפי חפים מפשע, שקרים, חוסר שליטה עצמית ובריחה מאחריות' (יהודה אטלס, ילדים גדולים - כרך 3, בעיקר אירופאים, עמ' 156). 

הספר תורגם בראשונה לעברית ב- 1967 בידי א'ד שפיר, וראה אור בהוצאת עם עובד בשם קרלסון המעופף. תרגומה העדכני הרהוט של דנה כספי מחזיר את הספר למקומו הראוי על מדפי הספרים. 

קרלסון על הגג
מתאים למאזינים מגיל חמש ולקוראים עד גיל תשע.
נירה לוין