אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk

פנדה יוצאת למרעה

כתב: מאיר שלו
צילם: דן גולדפינגר
עם עובד 2017
46 עמוד, מנוקד

'אבל אמא,' אמרה פנדה, 'תסתכלי עלי טוב-טוב. את לא רואה שגדלתי? אכלתי כמו שאמרת לי, וגדלתי. אני מרגישה כמו פי שניים לפחות.'
'עוד לא גדלת מספיק,' צחקה אמא. 'לא גדלים אחרי ארוחה אחת'.
פנדה החליטה לבדוק: אולי אפשר לרעות מישהו גם פה בדיר, לא רק במרעה הרחוק.
'אתה רוצה שאני ארעה אותך?' היא שאלה טלה אחד. 

פנדה, החיה במושבה ליד הכרמל, עדיין גוּרָה. אמהּ כלבת רועים, אביה כלב רועים, 'אז אני גורת רועים'. היא רוצה למהר ולגדול כדי שתוכל להצטרף לבני משפחתה - כלבי הרועים האחרים - היוצאים מדי יום למרעה עם הכבשים והרועים ומשגיחים שאף כבשה לא תלך לאיבוד. בדיר, ליד אמא, משעמם לפנדה, והיא מחפשת מישהו שתוכל לקחת למרעה; אך הטלה צעיר מדי, התרנגול יהיר מדי וכלב השמירה של הדיר רגזן מדי. אפילו לנעמי הקטנה ולסבא שלה אין זמן להרפתקאות עם פנדה, והגורה האמיצה מחליטה לצאת מהדיר - בלי רשות! - לבדה.
אחרי הליכה ממושכת פנדה רעבה ועייפה. רגע לפני שהפחד מכניע אותה, אוזניה מגלות את מקום הימצאו של העדר, והיא מצטרפת לכלבים האחרים ולומדת להיות כלבת רועים. אבל פנדה בכל זאת תינוקת; רעש המַגְזֵזָה שבידו של סבא מבריח אותה חזרה לאמא: 'עכשיו אני רוצה להיות אתך, לנוח אחרי כל כך הרבה הרפתקאות'. 
התנהגותה של פנדה אופיינית גם לגורים של בעלי חיים אחרים (ולגורי אדם בכלל זה), במהלך צמיחתם אל הבגרות; הסקרנות והדחף להיות עצמאיים מדרבנים אותם להתרחק ולו במעט מהוריהם, כשברקע מצויה הידיעה שבמקרה סכנה יוכלו לחזור אל החיק המגונן. 

פנדה יוצאת למרעה מתכתב עם איה פלוטו (ספרית פועלים, 1957), שחרזה לאה גולדברג על פי הסיפור שחיברה ל דינה רון לציורים שצייר בן זוגה ארי רון לבתם התינוקת. כמו פנדה, גם ל'פְּלוּטוֹ כְּלַבְלַב מִקִבּוּץ מְגִדּוֹ [...] נִמְאַס לוֹ לָשֶׁבֶת כָּךְ לְבַדּוֹ', והוא יוצא להרפתקה מחוץ לשער המשק. 
ספרם של מאיר שלו ושל הצלם דן גולדפינגר מוסיף ושולח חיוך ידידותי לספרים המצולמים שראו אור בארץ בשנות החמישים והשישים. מוכרים מאוד הספרים בסדרה 'ילדי העולם', כולם ספרים מצולמים שנעשו בידי נשים וראו אור בספרית פועלים. את הראשון בסדרה, אֶלֶה-קָרִי הילדה מלפלנד (1954), יצרו הצלמת היהודייה-שוודית ילידת רוסיה חנה ריבקין-בריק (1908–1970) והעיתונאית השוודית אֶלִי יָנֶס, שביקשו להציג את חייהם של הנוודים בלפלנד באמצעות סיפור חיי היום-יום של הילדה אלה-קרי ומשפחתה. בזכות הצלחתו של הספר נכתבו אחריו ספרים נוספים שהידועים בהם - נוריקו-סאן הילדה מיפן (1957), סיאה הילדה מאפריקה (1959), לילבס ילדת הקרקס (1961), נואי הילדה מתאילנד 
(1967), דירק הילד מהולנד (תש'ל) - כולם יצירה משותפת של הצלמת חנה ריבקין-בריק והסופרת השוודית המהוללת אסטריד לינדגרן. את כל אלה תרגמה לעברית לאה גולדברג, שבאותן שנים הייתה עורכת בספרית פועלים. 
במסגרת הסדרה פרסמו חנה ריבקין-בריק ולאה גולדברג גם שני ספרים שגיבוריהם ילדים ישראלים: מלכת שבא הקטנה (1956), סיפור על קליטתה של ילדה שעלתה ממרוקו, ו-הרפתקה במדבר (תשכ'ו), סיפור על ילדי קיבוץ רביבים המצטרפים לחבר משק ארכיאולוג בעבודתו. ספרים אלה וספרים מצולמים אחרים שראו אור בארץ באותן שנים, כמו הבובה זיוה (חרז רפאל אליעז, צילם פטר מירום, הקיבוץ המאוחד 1957) ו-אתי ונעמה (כתבה דקלה, עמיחי 1962), היו מקור המידע היחיד כמעט שהציג לילדים צעירים תמונות ממציאות חייהם של בני גילם במקומות שונים בעולם עשרות שנים לפני עידן המחשב והאינטרנט.
הזיקה בין הספרים המצולמים הוותיקים לספרם החדש של שלו וגולדפינגר ניכרת הן בתוכן, שלצד ההנאה מבקש לספק מידע על סביבת החיים של הגיבור/ה, והן בעיצוב; התצלומים בשחור-לבן בספר החדש מוסיפים נופך של פשטות ושל צניעות ארץ-ישראלית, ואולי גם רומזים שהחלוציות הציונית נוכחת גם בישראל הפוסט-מודרנית.
הצלם דן גולדפינגר (1976), אמן ורועה צאן יליד ירושלים, הוא בוגר המחלקה לעיצוב קרמי ב'בצלאל'. בתצלומיו בספר הצליח לשקף את תחושותיה ואת מצב רוחה של הגוּרָה פנדה - שלווה ומהורהרת, להוטה ומחפשת קשר, משתובבת ומשועשעת, מסוייגת ומפוחדת - ולבטא את התנועה הבלתי פוסקת של עדר הכבשים. 

פנדה יוצאת למרעה
מתאים לבני שלוש עד שש. 

נירה לוין