אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

דודה לאה מאת שומיש

כתבה: שהם סמיט
איורים: נטלי וקסמן-שנקר
כנרת בית הוצאה לאור 2016
136 עמוד, מנוקד

'האשימו אותך שאינך כותבת שירי מלחמה.'
'מודה באשמה.'
'הארץ בערה ואת כתבת על אמנות ומוזיאונים.'
'לא רק עליהם, אבל - מודה באשמה.'
'וגם כשבאירופה פרצה מלחמה, לא כתבת שירי מלחמה.'
'מודה באשמה.'
'למה, למה לא כתבת שירי מלחמה?'
'כי חשבתי שתפקיד המשורר, בימי מלחמה, להזכיר לאדם כי עדיין אדם הוא. להזכיר לאדם כי בכל עת ובכל שעה אפשר לשוב ולהיות אדם.' 

ילדים ישראלים רבים מאוד פוגשים את שיריה של לאה גולדברג בעודם פעוטות (פזמון ליקינתון, מה עושות האיילות, הילד הרע, המפוזר מכפר אז'ר), ואחר כך כשהם בגן הילדים ובבתי הספר. בני המזל שבהם מרחיבים את ההיכרות אתה ועם יצירותיה גם בבגרותם, אולם רבים אינם יודעים דבר וחצי דבר על חייה האישיים ועל דרכה כיוצרת. שהם סמיט בחרה להציע לקוראים צעירים את סיפור חייה של המשוררת, הסופרת, המתרגמת, המחזאית, המסאית וחוקרת הספרות לאה גולדברג, אחת היוצרות החשובות והמוכרות בספרות העברית לילדים ולמבוגרים. 

מיהו אותו 'שומיש' שבידיו בחרה סמיט להפקיד את תפקיד המספֵּר בספרה החדש? בהקדמה לדודה לאה הוא מסביר: 'כן, אני יודע, זה שם מוזר, שם שאולי יגרום ללא מעט קוראים לסנן בבוז, או אפילו בזעם כבוש: שומיש? פפפ... זה לא נשמע לי כמו שם של סופר [...] המשימה הלא קלה שלקחתי על עצמי: לכתוב את סיפורה של דודתי לאה, הלוא היא הסופרת והמשוררת לאה גולדברג - האישה שהעניקה לי את שמי, האישה שהביאה אותי לעולם ולא בדרך המקובלת, אלא בדרך נסית ופלאית שאפילו הייתי מעז להגדיר ככישוף'. חדי העין שהבחינו בצירוף 'נסית ופלאית' אולי נזכרו שבפרק הראשון בספרה של לאה גולדברג נסים ונפלאות המספרת מציגה את עצמה בכינוי שהעניקו לה ילדי הבניין - 'דודה של שום איש', ובפיו של הילד יעקב'לה - 'שׁוּמִישׁ'... 

הבחירה בדמות מומצאת, 'ערטילאית, ולמעשה יותר כינוי מאשר דמות מפותחת' (אחרית דבר, II) מקלה על סמיט, כפי שהיא עצמה מעידה בשולי הספר. שומיש נתפס כצעיר הקרוב בגילו אל הקוראים, כמי שישאל ללא היסוס שאלות שמבוגר עלול היה להימנע מהן; שומיש לא יחשוש לפלוש לפרטיותה של 'דודתו', וגם אם יגיב על דברים שישמע ממנה - הוא יודע שיסולח לו בגלל גילו וקרבתו לבעלת הדבר; ומה שהיא תסביר לו - קל יהיה גם לקוראים הצעירים להבין. 'שומיש, לדידי, היה על פי רוב לאה גולדברג מדומיינת המשוחחת עם עצמה, לא פעם במילותיה שלה, שהעמדתי לרשותה מתוך יצירתה הענפה ויומניה' (אחרית דבר, II). 

שׁוּמִישׁ מצדיק את הבחירה בו; סגנון המסירה הגמיש שלו - מדווח בפרקים קצרצרים, מדייק אבל גם מתפייט, ספקני או מתפעל, מזדהה ומתעצב, מתבדח ומרצין - כובש לב ומוביל להתאהבות איטית ובטוחה בדמותה של לאה גולדברג; כמו ביוגרף ותיק הוא מתבונן בגיבורה הטראגית שהופקדה בידיו; הוא מכיר אותה ומבין ללבהּ, מעריך ומכבד ומחבב אותה - אבל גם חומל עליה. התוצאה היא סיפור עשיר, מקיף, מרתק, הנמסר בטון ענייני אבל אישי מאוד, מרשים ביכולתו לשקף את גודל כישרונה ואת היקף עבודתה של היוצרת ולתאר את אישיותה; את חוסר הביטחון, את הגחמות ואת החולשות האחרות.
יתרונותיו אלה של הספר, כשמדובר במוצר לקוראים צעירים, עלולים להיות מכשול בדרכו להצלחה מסחרית; בספר כלולים שלל שמות, מושגים ומובאות מיצירותיה של גולדברג: קוסמופוליטיות; אוטוביוגרפי; אוקסימורון; פיזיקה ומתמטיקה; ליל הבדולח; כתב העת 'טורים'; המנדט הבריטי; החבורה הספרותית 'עכשיו'; מזכירת מערכת; חבורת 'יחדיו'; כי הוא האור; 'ישרים וגבוהים הגשרים בין אתמול למחר'; 'בהק דם שלא יבש עדיין, חם על סינר שוליית קצבים'; 'כובע קטן מקושט נוצה, העושה כל מה שהיא רוצה!'; פטררקה; 'שם, בים, שטה כנסיית עירי' ועוד ועוד. כששומיש מספר שלאה גולדברג הצטערה כל ימיה שלא כתבה לאביה לפני המלחמה, הוא אומר: 'לו הייתה עושה זאת, אולי לא הייתה צריכה לכרוע כל לילה על חוף הסליחה' ורומז לשורה מטפורית בשיר למבוגרים 'סליחות' שילדים אינם מכירים; כששומיש מספר על הריקנות שהשתלטה על לאה גולדברג עם מותו של אברהם בן יצחק הוא נוגע ברגשות קשים:
'היא רוצה לחיות.
היא לא רוצה לחיות.
היא רוצה לא להיות.
לא. היא לא יכולה לא להיות.
יש לה אמא.'
גם הפתיח לרשימה זו הלקוח מעמ' 96 בספר רומז על הקורא שהכותבת מייחלת לו: סמיט רואה בעיני רוחה קורא מנוסה, סקרן במידה שהוא ידען, בעל יכולת שפתית מצוינת, בקיא בהיסטוריה ובספרות, המסוגל להבין לשון ציורית והקשרים של זמן ומקום; השאלה היא אם יש רבים כאלה בקרב הקוראים הפונים לספר מנוקד. 

שהם סמיט נולדה בירושלים ב- 1966 וכיום מתגוררת עם משפחתה בתל אביב. כותבת לילדים ולמבוגרים, מתרגמת ומבקרת ספרות שזכתה בפרס היצירה מטעם ראש הממשלה לשנת תשס'ט, בפרס לעידוד פרסום היצירה לספרות ילדים מטעם אקו'ם על ספרה 'האגדות שלנו' בתשע'א ובפרס דבורה עומר לספרות לבני הנעורים ב- 2014. כתב היד של דודה לאה זיכה אותה בפרס אקו'ם תשע'ד. ב- 2015 ראה אור ספרה המצוין אגדת אסטריד - ביוגרפיה של אסטריד לינדגרן לילדים. 

איוריה של נטלי וקסמן-שנקר הופכים את דודה לאה לספר מרגש ויפהפה גם מן הבחינה החזותית; הם מחזירים את המתבונן אל אירופה של שנות העשרים והשלושים ואל תל אביב של אמצע המאה ה-20, ורומזים בחן רב על יצירותיה הידועות יותר של לאה גולדברג לילדים. נטלי וקסמן-שנקר, מאיירת ישראלית צעירה, איירה גם את המהדורה החדשה של המפוזר מכפר אז'ר מאת לאה גולדברג שראה אור בעם עובד ב- 2011. 

דודה לאה ישמח צעירים ומבוגרים, חובבי ביוגרפיות, וכמובן את אוהביה של לאה גולדברג.
נירה לוין