אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

גֶ'לְסוֹמִינוֹ בארץ השקרנים

כתב: ג'אני רודארי
מאיטלקית: סביונה מַאנֶה
איורי פנים: אביאל בסיל
איור העטיפה: בתיה קולטון (בכל ספרי הסדרה)
אוקיינוס ומודן 2015, בסדרה 'הרפתקה - סופרים מתרגמים קלאסיקה'
160 עמוד, מנוקד

'אפשר לקבל לחם?'
'בוודאי, אדון יקר. כמה תרצה? בקבוקון אחד או שניים? אדום או שחור?'
'רק לא שחור,' ענה גֶ'לְסוֹמִינוֹ. 'תגיד, אתם באמת מוכרים פה לחם בבקבוקים?'
הזבן פרץ בצחוק.
'אז איך אתה רוצה שנמכור אותו? בארץ שלך פורסים אותו אולי לפרוסות? הנה, בבקשה, תראה איזה לחם טוב יש לנו.'
ותוך כך הצביע הזבן לעבר מדף שעליו ניצבו בשורה ישרה, יותר מחיילים במסדר, קסתות של דיו בשלל צבעים. בכלל, בחנות כולה לא היה זכר לדבר מאכל כלשהו: לא לחריץ של גבינה ולא לקליפה של תפוח.

גֶ'לְסוֹמִינוֹ יכול היה להיות ילד ככל הילדים, אלמלא קולו. ביום הלימודים הראשון, כשענה למורה במילה קטנה אחת, התרסק הלוח לאלפי חתיכות, ובעקבות התשובה הבאה של גֶ'לְסוֹמִינוֹ הלכו חלונות הכיתה בדרכו של הלוח והתנפצו. תחילה ציוו על גֶ'לְסוֹמִינוֹ ללחוש, ולאחר שניפץ בבית תריסר כוסות אסרו עליו לפצות את פיו. פעם, במשחק כדורגל, שכח את כללי הזהירות הרגילים, ובצעקה אחת הִטָה את הכדור ממסלולו כך שנכנס היישר לשער של הקבוצה היריבה (ומיד מיהר גֶ'לְסוֹמִינוֹ וסייע גם לקבוצה שספגה את הגול, למען ההגינות). כשגדל הילד וחולל דרמות קטנות וגדולות בקול האדירים שלו, הוא נחשב מכשף או קדוש, ומאחר ששני התארים לא מצאו חן בעיניו הוא החליט לצאת ולחפש את מזלו במקום אחר. כך הגיע גֶ'לְסוֹמִינוֹ לארץ השקרנים. 

בארץ השקרנים שלט רודן אכזר וחסר רחמים, שודד ים בעברו. לאחר ששודד ואנשיו כבשו את המדינה הוא כפה על הכול 'לקרוא לו הוד מלכותו, ולא - תיכרת לשונו'. השליט ג'קומונה סבר שמצא דרך למחות את עברו הפיראטי: 'צריך להחליף את משמעות המילים,' הסביר. 'למשל, פירושה של המילה 'שודד ים' יהיה מעתה 'אביר'. כך, כשהבריות יגידו שאני שודד ים, מה בעצם יאמרו בשפה החדשה? שאני אביר'. כך הפך השקר ללחם חוקם של אזרחי המדינה, ואומרי האמת נרדפו עד צוואר. אפילו החיות בארץ הזו נאלצו לשקר - את זאת שמע גֶ'לְסוֹמִינוֹ הנדהם מזוֹפִּינוֹ, חתול שהיה מצויר בגיר אדום על עמוד עד שקולו של ג'לסומינו חילץ אותו מן הבטון. זופינו סיפר 'הכלבים יללו, החתולים נבחו, הסוסים געו והאריה בכלוב בגן החיות נאלץ לצייץ, כי השאגה שלו הוקצתה לעכבר'. גֶ'לְסוֹמִינוֹ וזופינו הפכו לחברים טובים, ויחד ירו את יריית הפתיחה במהפכה שטלטלה את ממלכתו של הוד מלכותו ג'קומונה. אחר כך חברו לגיבורים מוסריים ומיטיבים שפגשו במהלך ההרפתקה ורתמו גם אותם להתנגדות הפעילה לשלטון. 

קולו האדיר של גֶ'לְסוֹמִינוֹ, והתגייסותם של החתולים והכלבים להחזרת זהותם האמתית היו כלים מרכזיים בדרבון אזרחי הממלכה לשיתוף פעולה עם הקולות הקוראים להפלת שלטון השקר. לסיפור הטבול בהומור וברוח קונדסות פּן חברתי-פוליטי מגמתי וברור. קולו האדיר של גֶ'לְסוֹמִינוֹ, המקעקע הֵיכָלוֹת ומרסק חומות הוא מטונימי לעוצמתה של דעת הקהל וליכולתה לשנות את חיי הציבור; מעשיו של הצייר בננינו מזכירים את כוחה של האמנות כמייצגת המציאות; הסמרטוטר בֶּנְוֶנוּטוּ מייצג את המוסר ואת הקדשת החיים לטובת הזולת; החתול זופינו - דווקא חתול - מייצג את חשיבותו של שיתוף הפעולה ואת הנאמנות לחברים ולמטרה. 

בסופו של הסיפור מייעץ גֶ'לְסוֹמִינוֹ לשריו של ג'קומונה שמנהיגם ברח איך להימנע מן המלחמה הבאה: 'מלחמה? הַציעו לאויב להחליף אותה במשחק כדורגל. בסיומו יהיו בוודאי כמה רגליים חבולות, אבל יישפך הרבה פחות דם'. 

בתחילת הסיפור, כשהמורה מבחין בדמעות הצער של גֶ'לְסוֹמִינוֹ על ששוב ריסק בקולו את לוח הכיתה, הוא מנסה לנחמו ואומר: 'ילדי, תקשיב לי היטב: קול כשלך יכול לגרום לך צרות צרורות, או להבטיח לך עתיד מזהיר'. המורה צדק - קולו של גֶ'לְסוֹמִינוֹ הביא עליו צרות צרורות, אבל גם הבטיח לו חיים מלאי משמעות. 

גֶ'לְסוֹמִינוֹ בארץ השקרנים ראה אור בראשונה ב- 1958, ותורגם לעברית בידי זלמן אריאל ב- 1964. המתרגמת סביונה מאנה כותבת בעיתון ה'ארץ', בעיקר על ענייני איטליה שבה חייתה בילדותה, ומתרגמת מאיטלקית סרטים, סדרות טלוויזיה וספרים (מן הכתוב בדש הספר). הספר נחתם באחרית דבר מאת יותם שווימר. 

ג'אני רודארי (1920–1980) נחשב לאחד מגדולי הסופרים האיטלקים לילדים במאה ה-20. בתחילת דרכו שימש מורה בבית ספר יסודי ואחר כך התמקד בעבודה עיתונאית ובכתיבה; היה כתב מדיני-חברתי של העיתון ל'אוּנִיטָה ועורך אחראי של שבועון לילדים ושל ירחון ספרותי, כתב סיפורים, שירים ותכניות טלוויזיה לילדים. ב- 1970 זכה בעיטור אנדרסן לספרות ילדים (על פי לקסיקון אופק לספרות ילדים, כרך ב, עמ' 590). 

גֶ'לְסוֹמִינוֹ בארץ השקרנים ישמח בני שש עד עשר.
נירה לוין