אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

קליידוסקופ

כתבה: חוה ניסימוב
איורים: כינרת גילדר
ידיעות אחרונות ספרי חמד, טל-מאי 2015
91 עמוד, מנוקד

'לאבא יש הפתעה בשבילי:
שאריות בד קטנות וצבעוניות עם פסים,
ריבועים וגם פרחים.
אני מעבירה עליהם את ידי,
מלטפת אותם. הם רכים וחלקים.
הייתי רוצה מאוד לעשות מהם שמיכה לְבובה.
אבל אין לי בובה.
אמא אומרת שחנות הבובות נסגרה.
'טוב שעוד יש לנו אוכל,' היא מוסיפה.' 

חוה ניסימוב, ניצולת שואה, פונה לקוראים צעירים מאוד ולמאזינים שעדיין אינם קוראים, ומבקשת לספר להם מה עבר על ילדים בשואה. הסיפור שהיא מספרת הוא מעין מונולוג-של-הזיכרון; בגוף ראשון, במשפטים קצרים ובפעלים בזמן הווה היא מספרת כאילו האפיזודות חולפות מול עיניה - מן האישי והקרוב ביותר ('קוֹרְאִים לִי אֶוָה. אַבָּא וְאִמָּא קוֹרְאִים לִי אֶווּנְיָה') אל החיים בתוך המשפחה - הרעב, היעלמם של סבא וסבתא ש'נסעו ברכבת', מחלתו ומותו של אבא ('בכרית עוד היה קצת ריח של אבא'), התנאים הקשים בגטו ('המיטה שלי בחדר של אמא עם עוד שתי נשים וילדה'). היא מתארת גם את הבריחה מהגטו, את הפרידה מאמא ואת החיים במשפחה נוצרית בכפר ('אני מרטיבה במיטה, והאמא הפולנייה כועסת'). אווה הקטנה, רק בת חמש בתחילת הסיפור, איננה מבינה מהי המלחמה ואינה יודעת למה לצפות; חייה משתנים במידה דרמטית, מאיימת, היא מאבדת אהובים ונפרדת ממה שהיה טוב ומשמח בחייה. מבעים כמו 'אני שואלת איפה אבא, אבל אף אחד לא עונה לי'; 'סוד גדול טייל בחדרים. לי לא סיפרו כלום'; 'היא לא אומרת מתי. היא לא אומרת לאן' - משחזרים את תחושתה הקשה של ילדה המתמודדת עם פחד עצום, עם תחושה שהקרקע נשמטת מתחת רגליה, ועם אובדן הזהות וניתוק חוזר ונשנה מכל מה שהכירה. 

חפץ אחד מלווה את אווה במהלך השנים, מימי הגטו עד עלייתה ארצה: הקליידוסקופ שקיבלה מבן-דודה ביום הולדתה החמישי, שחל סמוך לתחילת המלחמה. ההתבוננות בחור העגול שבגליל הקרטון - 'בן-דודי אומר שזו אמריקה בפנים. הוא אומר שבאמריקה טוב ואצלנו רע' - מאפשרת לילדה הקטנה להיזכר בכל הטוב שהיה לפני המלחמה, בשלווה, באוכל הטעים של סבתא, במשחקים ברחוב. החפץ הקטן שהילדה איננה מניחה מידה נעשה עם הזמן לעוגן המייצב את חייה; הקליידוסקופ לא רק מציג לעיניה תמונות של שגרה שפויה, אלא גם מאפשר לה לעבד את חוויותיה ולעדן אותן למראות מנחמים, ולשקוע במשחקי דמיון המרחיקים אותה מן המציאות הקשה. ככל שמחמירות הטלטלות כך מתרחב הדיאלוג הדמיוני עם העולם המופלא שבתוך הקליידוסקופ; אבל גליל הקרטון מספק רק אשליה, ואל הנפלאות שהוא מציג - כמו לחיים טובים בזמן מלחמה - אפשר רק להשתוקק ולהתגעגע. 

חוה ניסימוב נולדה בוורשה שלושה חודשים לפני שהמלחמה פרצה. בזמן שחיו בגטו נפטר אביה מטיפוס, ואחר כך הצליחה האם להבריח את עצמה ואת הילדה אל מחוץ לוורשה. חוה נמסרה לאיכרה פולנייה וחיה אצלה במחבוא עד סוף המלחמה. קליידוסקופ מבוסס במידה רבה על הביוגרפיה שלה; בסיפור שמספרת הילדה הקטנה אין פרטים רבים על זמן ומקום; הנסיבות נרמזות באזכור גן קרשינסקי שבוורשה ובמילים 'הצד של היהודים', 'פולנים', 'גרמנים', 'ילדים רזים', 'יהודייה מלוכלכת', 'רכבת', 'חומה' וכו'. 

עיצובו של הספר הקטן מוקפד. האיור העגול שמתחת לכותרת מציג תמונה אופטימית הנשקפת מבעד לעינית הקליידוסקופ. הכריכה צהובה והכיתוב עליה שחור - ואלה שני הצבעים היחידים בכל איורי הספר. כנרת גילדר איירה את הספר בגוני שחור-אפור בסגנון דקדקני רווי פרטים, וכמעט בכל אחד מהאיורים הוסיפה נגיעות של צהוב: עלי כותרת של פרח בודד באגרטל, שערותיה הצבועות של אווה המחופשת לילדה פולנייה, דוגמת ורדים על בד כורסה, אבני הפסיפס שבתוך הקליידוסקופ, טלאי צהוב מכמיר לב על גלימתו המפוארת-מטולאה של האב, שבדמיונה של הילדה הוא מלך ש'יכול גם לצוות להפסיק את המלחמה', וגם התפוז שאוכלת הילדה בארץ ישראל - סימוּן עיקש המזכיר ללא הרף את ההקשר ההיסטורי של הסיפור. 

חוה ניסימוב
(נולדה ביוני 1939) כותבת שירה ופרוזה לילדים ולמבוגרים. קישור לריאיון מצולם עמה מתוך פרויקט 'סופרים קוראים' מטעם מרכז הספר והספריות: 
https://www.youtube.com/watch?v=FF_C9Ympvc8

ספרים מאותו מדף:
יומנה של בלומקה
, מאת איבונה חמילבסקה, צלטנר ספרים 2012
הנקה ופיט, כתב רן כהן אהרונוב, איירה ולי מינצי, כתר 2013
אוטו, מאת טומי אונגרר, צלטנר ספרים 2014
המחבוא, כתב לוֹאִיק דוֹוִיליֶה, צייר מארק ליזַנו, כנרת בית הוצאה לאור 2014

קליידוסקופ מתאים לבני חמש עד שמונה.
נירה לוין