אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

מה שקרה לבַּרְנֶבִּי בְּרוֹקֶט

כתב: ג'ון בוין
אייר: אוליבר ג'פרס
מאנגלית: אינגה מיכאלי
ידיעות אחרונות ספרי חמד 2014
278 עמוד, לא מנוקד

'ברנבי ברוקט, הבן השלישי במשפחה הכי רגילה שחיה אי-פעם בחצי הכדור הדרומי, הוכיח כבר מרגע לידתו שהוא ממש - אבל ממש - לא רגיל, וסירב לציית לכלל הבסיסי ביותר.
חוק הכבידה.' 

שם הפרק הראשון בספר - 'משפחה רגילה לחלוטין' - אינו תמים, ממש כשם שהמשפחה איננה 'רגילה לחלוטין'. הערך העליון במשפחה האוסטרלית שלתוכה נולד בַּרְנֶבִּי בְּרוֹקֶט היה ערך הרְגִילוּת. אבא אליסטר ואמא אלינור עשו כל מאמץ להישאר בגבולותיה האפורים של השגרה ולהימנע מכל חריגה מן המקובל - כך בכל תחום של חייהם. הולדתו של בן הזקונים ניפצה בחוסר התחשבות משווע את תקוותם לחיי אלמוניות; כשאמא אלינור פקחה את עיניה לאחר ששמעה בראשונה את קולו של התינוק, היא גילתה 'שהרופא והאחות כבר לא הביטו בה. שניהם עמדו בפיות פעורים ובהו בתקרה, שם ריחף לו תינוק - הרך הנולד שלה - כשגבו לחוץ אל האריחים המלבניים הלבנים, והביט מטה על שלושתם בחיוך מחוצף'. 

ברנבי הפעוט, כך התברר להורים לחרדתם, סירב לציית לכוח הכבידה. 'סירב' - כך בדיוק הם תפסו את העניין, וזקפו את הריחוף לחובתו של העולל. תחילה קיוו שהסטייה המביכה היא זמנית, עד ש'משפחתו של ברנבי נאלצה להשלים עם העובדה שהעניין אינו בר-חלוף, ככלות הכול'. כשהתברר שהרופאים אובדי עצות ('פשוט תהיו סבלניים, זה הכול') נשלח ברנבי לבית ספר נידח שהציע 'תכנית לימודים' לילדים לא רצויים כמוהו. כשהמוסד עלה באש נאלצו ההורים לרשום אותו לבית הספר השכונתי. ברנבי יצא לשם מדי בוקר בשמחה ותרמיל מלא חול על גבו, כדי להבטיח שיישאר על הקרקע. יום אחד, לאחר שצלמים ועיתונאים צבאו על בית המשפחה והפרו את שגרת הרגילוּת, החליטה אלינור שעקשנותו של בנה הצעיר, המסרב להיות רגיל, היא בלתי נסבלת, ונפטרה מנוכחותו בדרך שהייתה מקורית כשם שהייתה מזוויעה. 

ברנבי הנדהם ריחף מעלה מעלה אל השמיים. למזלו הרב נחבט ראשו בתחתית הסל של כדור פורח, ושתי הקשישות שישבו בסל ושמעו את זעקותיו משכו אותו פנימה. כשסיפר להן על עצמו ועל אמו - 'היא החליטה להיפטר ממני כי אני לא ילד רגיל, ככה היא אמרה' - סיפרו לו שגם הן חוו, כל אחת במשפחתה, ניכור ודחייה. 'לפני ארבעים שנה גם אמא שלי אמרה לי שאני לא ילדה רגילה וזרקה אותי מהבית. מאז לא ראיתי אותה אף פעם. היא סירבה לדבר אתי כשהתקשרתי אליה, ולא ענתה למכתבים שכתבתי. זה היה נורא', סיפרה האחת, והשנייה הוסיפה: 'גם אם ה'רגיל' שלך שונה לחלוטין מזה של מישהו אחר, זה עדיין לא אומר שמשהו אצלך אינו כשורה'. 

זו הייתה תחילתו של מסע ארוך סביב העולם. רובו של המסע לא היה בשליטתו של הילד בן השמונה; כשאינך יכול להשאיר את רגליך על הקרקע ולו לרגע, יש לך מעט מאוד שליטה על חייך. אבל הודות למסע הזה השתנה מהלך חייהם של ברנבי, של אחיו שאהבו אותו ושל הוריו שלא ידעו רגע אחד של אמפתיה ורגישות לקשייו. ברנבי, שעל אף יחסם של הוריו התעקש לחזור הביתה ('אולי הם כבר מתחרטים על זה, ברגע שאני אחזור לסידני אני אדע בוודאות'), עשה זאת במסלול ארוך במיוחד, בעזרתם של אנשים טובים שנקרו בדרכו, שמעו את סיפורו ונשבו בקסמו. אט אט התבהר לילד הנבון שכל אחד מאלה שהיטיבו עמו היה בלתי רגיל בדרך כזו או אחרת; זה רצה להיות אמן בניגוד לדעת הוריו וסולק מהבית; אחר נכווה קשות בפניו ועורר גועל בכל רואיו - בעיקר בבני משפחתו. חלק מה'סטיות' מן הרגיל מזכירות לקוראים שמדובר בפנטזיה; למשל קרסים במקום כפות ידיים, ודיבור מסוף המשפט לתחילתו. כל הדמויות החיוביות שהזדמן לברנבי לפגוש פילסו לעצמן דרך בחייהן על אף הסטיות המופלגות מן ה'רגיל' וה'ראוי'. כל אחד ממכריו-לרגע, שהרחיקו את עצמם ממשפחותיהם המתעללות, התפלא כששמע שברנבי מתעקש לחזור הביתה, אבל ברנבי חזר על נימוק אחד: 'כי הם המשפחה שלי'.
ברנבי אכן חזר הביתה, כדי לגלות שבעזרת ניתוח פשוט יוכל להיפטר מהריחוף שניהל את חייו. קל לשער שהוריו של ברנבי היו נחושים בדעתם לבצע את הניתוח; סוף סוף יהיה להם ילד שלא יבייש אותם. ומה החליט ברנבי? 

סיפור ההרפתקאות הנפלא של ברנבי מעניק מסגרת עלילתית פנטסטית, מפתיעה ומקורית לדיון בנושא רגשי-מוסרי-ערכי מן המדרגה הראשונה. ברנבי ברוקט הוא גיבור-על וילד בן שמונה בעת ובעונה אחת ומאופיין בחוסר אונים לצד אומץ ותושייה. השונוּת של ברנבי (שלא פעם, בין צרחת אימה לאנחת רווחה מעלה חיוך על פני הקוראים) מעניקה לקוראים הזדמנות לנעוץ את עיניהם במושגים כמו הורוּת ואחריות, חמלה ונדיבות, חובה ומחויבות, לבחון את גבולות הנורמאלי, להטיל ספק במה שנראה אבסולוטי ונצחי, לכעוס - ואחר כך, אחרי שיקראו על הילדות של הוריו של ברנבי - אולי גם יבינו ששני האנשים הללו, כמו הורים מתעללים אחרים, היו חוליה בשרשרת ולא השכילו להתנתק ממנה ולהבטיח לילדם את החיים שהיה זכאי וראוי להם. 

הספר מעוטר בכ- 15 איורים של אוליבר ג'פרס, מאייר וכותב לילדים מהולל (לאבד ולמצוא, הבקבוק והלב, הילד שאהב לאכול ספרים, הדוב שאהב לבנות מטוסים). האיורים הקטנים המעודנים והמינימליסטיים בשחור לבן הולמים היטב את הקלילות המאפיינת את ברנבי, ובו-בזמן מוסיפים מנות מדודות של נופך טראגי לסיפור. ראו תערוכה של איוריו במדור מאיירים בדףדף.
ג'ון בוין, סופר הכותב לילדים ולמבוגרים, נולד בדבלין ב- 1971. למד ספרות אנגלית וכתיבה יוצרת. התחיל את דרכו בפרסום סיפורים קצרים שראו אור בכתבי עת ובאנתולוגיות. ספרו הידוע ביותר בארץ, הנער בפיג'מת הפסים שעניינו מפגש בין ילד יהודי הכלוא במחנה ריכוז לבין בנו של המפקד הנאצי של המחנה, נמכר ביותר מ- 6 מיליון עותקים ברחבי העולם.
הרהור על תרגום: שמו של הספר במקור הוא The Terrible Thing that Happened to Barnaby Brocket. מה ראו בידיעות ספרים לגרוע את המילה 'הנורא' מן התרגום לעברית? 

מה שקרה לבַּרְנֶבִּי בְּרוֹקֶט
מתאים לבני שמונה עד אחת עשרה.
נירה לוין