אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

פוליאנה

 
מאת: אלינור ה' פורטר
מאנגלית: יעל אכמון 
זמורה-ביתן  2014
240 עמוד, לא מנוקד

'אבל דודה פולי, דודה פולי, את לא השארת לי שום זמן פשוט... פשוט לחיות!'
'לחיות, ילדה! מה זאת אומרת? כאילו שאת לא חיה כל הזמן!'
'כן, ברור שאני אנשום בכל הזמן שאעשה את הדברים האלה, דודה פולי, אבל זה לא יהיה לחיות. את נושמת כשאת ישנה, אבל את לא חיה. אני מתכוונת לחיות... לעשות את הדברים שאת רוצה לעשות: לשחק בחוץ, לקרוא (לבדי, כמובן), לטפס על גבעות, לדבר עם מר טום בגן, ועם ננסי, ולגלות הכול על הבתים ועל האנשים ועל כל דבר בכל מקום בכל הרחובות היפים ההם שעברתי בהם אתמול. לזה אני קוראת לחיות. דודה פולי. סתם לנשום זה לא לחיות!' 

פוליאנה, ילדה בת אחת עשרה שהתייתמה תחילה מאמה ואחר כך גם מאביה, נשלחת מביתה לעיר הרחוקה שבה, בבית גדול ומהודר, חיה דודתה העלמה פולי הרינגטון. אמה של פוליאנה והעלמה פולי היו אחיות, אך הקשרים ביניהן נותקו לפני שפוליאנה נולדה; העלמה פולי לא סלחה לאחותה על נישואיה לכומר צעיר, אידיאליסט, ש'התלהבות נעורים ולב מלא אהבה' היו רכושו היחיד. עתה נאלצה העלמה פולי, רווקה קשת לב בת ארבעים, לקבל לביתה את בת אחותה. היא עשתה זאת מתוך תחושת החובה שפיעמה בה: 'אני אישה טובה, כך אני מקווה, ואני יודעת את חובתי'. הילדה העליזה, הערנית שנפשה יצאה לחברת בני אדם מצאה את עצמה בבית קודר ומסתגר, שהמושגים 'חובה', 'ציות', 'איפוק' ו'הכרת תודה' נשמעו בו לעתים קרובות מאוד. ההתנגשות בין פוליאנה לדודתה הייתה בלתי נמנעת לכאורה;
'בשעה תשע בכל בוקר את תקריאי לי בקול במשך חצי שעה. לפני כן תנצלי את הזמן לסדר את החדר הזה. את הבקרים של ימי רביעי ושבת, משעה תשע וחצי, את תעבדי עם ננסי במטבח ותלמדי ממנה לבשל. בבקרים האחרים תתפרי אתי. זה יותיר את שעות אחר הצהריים ללימודי הנגינה שלך. אני אשכור לך מורה בהקדם האפשרי, כמובן...'. 

אבל פוליאנה, בזכות 'המשחק' שהמציא אביה, הצליחה לעשות את הבלתי אפשרי, לעורר חדוות חיים ואופטימיות באנשי העיר ולהמס את לבה הקפוא של הדודה פולי; 'המשחק היה למצוא משהו משמח בכל דבר - ולא חשוב מה זה', הסבירה פוליאנה למשרתת ננסי, וסיפרה שהכול התחיל כשהיא ואביה קיבלו באחת מחבילות הצדקה קביים, במקום הבובה שפוליאנה השתוקקה לה. האב הציע לשחק במשחק 'פשוט לשמוח', והם גילו שמה שמשמח בקביים הוא שאין זקוקים להם; 'וכמה שיותר קשה למצוא משהו, ככה זה יותר כיף'. 
שמה של פוליאנה והעיקרון שהדריך את חייה הפכו לשם נרדף להשקפת עולם הנוטה לראות את החיובי ואת הטוב, יהיו אשר יהיו הנסיבות. 

הספר הוא תרגום חדש לספרה הקלאסי של אלינור הודג'מן פורטר (1868–1920), סופרת אמריקנית שהרומנים שכתבה לבנות הנעורים נמכרו בשעתם במיליוני עותקים. פוליאנה, ספרה הידוע ביותר שראה אור ב- 1913 עובד פעמים רבות לתיאטרון, לקולנוע ולטלוויזיה. תורגם בעבר בידי אפרת כרמון ב- 1961, שולמית לפיד ב- 1977, ויואב לביא ב- 1983. 
לא מעט ניסוחים בתרגום חדש של יעל אכמון, כמו 'הסמיקה באומללות', 'התאמצה לא להיאנח' ו'המצח של בעלת הבית התקמט' מעוררים מחשבות על הבדלים בין שפות, על חופש הבחירה של מתרגם ועל החתירה לדיוק. 

פוליאנה
מתאים לבני שמונה עד אחת עשרה.
נירה לוין 

ב- 2014 ראה אור תרגום חדש נוסף של פוליאנה - תרגומה של עטרה אופק, בסדרה 'הרפתקה - סופרים מתרגמים קלאסיקה', מודן ואוקיינוס 2014. 283 עמודים, מנוקד.