אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

דגנית הרופאה

כתבה: פליסיטי ברוקס
איורים: ג'ו ליצ'פילד
מאנגלית: גליה אלוני-דגן
כתר 2013, בסדרה 'הולכים לעבודה'
24 עמוד, מנוקד

'דגנית מוציאה את האוטוסקופ שלה כדי לבדק את האוזניים של דני. הוא נראה קצת מודאג, ודגנית מדגימה את הבדיקה על הדובון שלו. 'אתה רואה? זה לא כואב לדובי,' היא אומרת.
היא מתבוננת בתוך אוזניו של דני.
'המממ... האוזן השמאלית שלו אדומה מאוד,' היא אומרת. 'יש לו דלקת. הוא יזדקק לאנטיביוטיקה ולמשככי כאבים'.' 

מדרך הטבע, ילדים והוריהם המבקרים במרפאה אינם פנויים להיכרות נינוחה עם המקום ועם יושביו. 
דגנית הרופאה מזמין את הילדים לביקור רגוע במקום שמתקשר בתודעתם לאי-נוחות, לכאב, להמתנה ארוכה ולתרופות. תוך כדי דפדוף בספר ייכנסו הילדים לחדר הרופאה, יפגשו את המטופלים ויקשיבו לסיפורי הבדיקות, הפציעות והמכאובים, ישמעו את אוצר המילים הנוהג במרפאה ואת שמות המכשירים, יבינו מה תוארו של כל אחד ומה תפקידו. 

ראוי לציין את הרוח הרב-תרבותית הנושבת בין דפי הספר, ואת איורי הפימו הברורים, המתחשבים מבחינת התוכן ועומס הפרטים בעיניים הצעירות. דווקא הטקסט, המבקש להקנות אוצר מילים מדויק, נוטה פה ושם לניסוחים מורכבים מדי ומתעלם מגילם הצעיר של הקוראים.
את הספר חותמים עמוד של מונחים רפואיים ועמוד של עצות לשמירת הבריאות. 

הרהורים:
רק הרופא ממין זכר מופיע בשם פרטי ובשם משפחה - 'דוקטור יוסי חורב' - זאת אף שאין לו תפקיד בסיפור; לעומת זאת 'כרמלה מזכירת המרפאה', 'אבי האח' ו'דוקטור דגנית' נזכרים רק בשמותיהם הפרטיים.
הרופאה היא צעירה, בהירת עור ושיער; כהי העור בספר הם המטופלים ואבי האח, שעבודתו כלל אינה מוצגת. 

עוד בסדרה: ערן הכבאי, איילת המורה, ויקי הווטרינרית, יואב השף. 

דגנית הרופאה
מתאים לבני שנתיים עד ארבע.
נירה לוין