אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

מונו הוא לא ארנב

מאת: גור אילני
איירה: הדר ראובן
ידיעות אחרונות ספרי חמד 2013
77 עמוד, מנוקד

'יש לך בדיוק דקה,' נשמע קולה של אמא רוטן מבחוץ.
דקה אחת. קוקית יכולה לעשות המון דברים בדקה אחת, אבל עכשיו היא צריכה למצוא את מונו. היא פתחה את ארון הקיר. 'מונו,' לחשה אל בין הבגדים. 'מונו!' לחשה שוב, ואז ניסתה בשיטה המיוחדת שהמציאה, שבה לוחשים חזק כל כך שזה מעיר את השכנה: 'מונו, איפה אתה מתחבא?' 

קוקית מנהלת מערכת יחסים מורכבת עם מונו, חבר דמיוני. אם שואלים את אמא של קוקית, או את המורה מאיה - מונו הוא פשוט ארנב צעצוע, בובת פרווה. אבל לדעתה של קוקית, המְסַפֶּרֶת את הסיפור - 'מונו הוא לא ארנב'. על פי קוקית מונו הוא יצור חי, עצמאי, שיש לו מחשבות ורצון ורגשות משלו. קוקית וסבתא עמירה מצאו אותו בגן המשחקים, וקוקית רוצה לעזור לו לחזור למקומו, לאַרְנוּביָה. לשם כך עליהם למצוא את 'החתול הרחוק', שיודע את הדרך לשם; אבל אם קוקית ומונו ימצאו אותו תסתיים החברוּת המיוחדת, הסודית, שבין הילדה לחבר הדמיוני שלה, ולכן 'החתול הרחוק' נשאר תמיד רחוק... 

המתח בין הצורך לשַׁמֵר את הקשר המיוחד עם החבר הדמיוני לבין הרצון לגדול ולהיפרד ממנו הולך ומתגבר ככל שמתקדם הסיפור. קוקית היא ילדה מקורית, יצירתית, נונקונפורמיסטית; 'אני חייבת את מעיל הפרווה האסקימואי שתמר קנתה לי בשוק', היא אומרת, ולובשת את המעיל על גופיה ישנה, מוכתמת, שלבשה כשהייתה בת שלוש. בילקוט שלה, מלבד הספרים והמחברות, ישנם 'כל הדברים שהיא באמת צריכה: שתי קוביות עץ, סטטוסקופ, ארבעה בלוטים, חתיכת פלסטלינה ירוקה ומטפחת אף של סבתא עמירה'. 

הסביבה - אמא, המורה והחברים בבית הספר - אינה רואה בקוקית ילדה בעלת דמיון שבנתה לעצמה עולם פנימי מרתק, אלא ילדה מטרידה, מקשה, שאינה מכבדת את הכללים בבית הספר ואינה עונה על ציפיות הסביבה. החבר הדמיוני מעניק לקוקית כוח מול האם המטיפה-רוטנת, המטרטרת אמירות חברתיות אופנתיות אך אינה קולטת שבִּתָהּ זקוקה לה. נוכחותו של מונו תופסת נפח גדול יותר כשאבא שוהה בחוץ לארץ ואמא, העסוקה הרחק מן הבית, שולחת את הדוד יאיר לטפל בקוקית. 

מתברר שהדוד יאיר הוא המבוגר היחיד הרואה - רואה ממש - את קוקית ואינו מנסה לקעקע את העולם הדמיוני שלה. קוקית חשה ברגישות שלו, ביכולת ההכלה שלו; היא נותנת בו אמון ומזמינה אותו להיכנס אל בועת החברות שלה עם מונו. דווקא ההבנה של הדוד יאיר, לעומת ההתנגדות המתמשכת של האם לחברוּת הדמיונית, מאפשרת לקוקית להרהר בפרידה ממונו. 

מונו הוא לא ארנב
ייקרא על ידי קוראים בני שש או שבע כסיפור הרפתקאות שעלילתו מתרחשת בזירה הביתית; אבל גם התכנים הסמויים, הרגשיים, ייקלטו וינבטו בזמנם, למשל בדידותה של קוקית בתוך משפחתה ('מונו' [יוונית] - רכיב בהלחמים או בצירופי מילים, שמשמעותו 'אחד', 'יחיד' או 'לבד'), מחאתה של הילדה נוכח ההתעלמות ממנה וחוסר הסובלנות של החברה כלפי היוצא דופן.
נירה לוין