אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

חומפס

כתבה: שלומית כהן-אסיף
איורים: אביאל בסיל
ספרית פועלים 2013 (ראה אור בראשונה ב-1980 בהוצאת מסדה)
28 עמוד, מנוקד

'יום אחד ראה דוב שמנמן
פס חום
בצווארו של אחד הזאבים ביער.
'איזה פס יפה! הלוואי שיהיה לי פס כזה,'
אמר הדוב בקול וגירד את הצוואר.
כהרף עין קישט פס חום את צווארו.' 

חומפס - כך החלו כל הדובים ביער לקרוא לו - היה דוב מיוחד מאוד: 'כאשר היה מביע משאלה בקול, הייתה בקשתו מתקיימת'. הדוב המשיך להשמיע משאלות: הוא חמד זנב כמו זנבו של האריה, זקן כמו זה של התיש, קרניים כמו של הצבי וכן הלאה, עד שבני משפחתו שלא הכירוהו החליטו לסלקו מחברתם: 'בואו נגרש את המפלצת הזאת!' כך קראו והקיפו אותו במעגל. חומפס המבוהל גילה שבזמן שהצמיח לעצמו זנב, זקן, קרניים וכנפיים - אבדה לו היכולת לנהום כדרך הדובים ולהרתיע את אויביו; תחת זאת יצא מגרונו 'ציוץ בוכה, גדול ורטוב'. למזלו הכירה אותו אמו ובכוח אהבתה הצליחה להסיר מעליו את כל הקישוטים. 'רק הפס החום נשאר בצווארו של חומפס ולא נמחק אף פעם'. 

חומפס, כמו כל ילד, עסוק בבדיקת זהותו ורוצה מה שאין לו - אך טרם למד לעדן את רגשותיו. מה שנקרא כטקסט חינוכי לפני 33 שנה כשראה אור לראשונה נתפס היום כסיפור מוסרני המצליח להיות משעשע; מראהו הנלעג של הדוב המתהדר בנוצות לא-לו, החמלה המשתמעת מפי בעלי החיים הצופים בו והסוף הטוב מוציאים את העוקץ מן התוכחה. 

ספר מאותו מדף:
מעשה בעכבר שלא רצה להיות עכבר, מאת אהוד מנור 

חומפס
מתאים לבני שנתיים עד ארבע.
נירה לוין