אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

מחשבות צימאון

כתב: אורי אורלב
איירה: ענבל לייטנר
צלטנר 2013, בסדרה 'קצרים מאוירים'
40 עמוד, לא מנוקד

'אתה יודע', אמר לי, 'אני אוהב נערה אחת.'
נרעשתי, שהרי כמעט מעולם לא דיברנו.
הוא הוסיף ואמר לי:
'אתה יודע? היא שותה לימונדה בעיניים עצומות וחושבת מחשבות של צימאון.'

סיפורו של מחשבות צימאון החל ב- 1952; אורי אורלב, אז צעיר בן עשרים ניצול שואה שנקלט בקיבוץ גניגר, כתב סיפור ראשון. הסיפור נשאר במגירה במשך שישים שנה ויותר, עד שלאחרונה גילו בו עניין מתרגמים מיפן, ובעקבות זאת החליטו בהוצאת צלטנר להוציאו לאור. 

מידותיו הקטנות של הספר ורכּוּת הכריכה חוֹברוֹת לבהירוּת האופפת אותו חוץ ופנים ולאיכות האיורים, ומשפיעות על הקורא שלווה פיוטית. זו עומדת בניגוד מכאיב לשמו של הספר - מחשבות צימאון.
הסיפור חסכני. רק בחלק מהעמודים מופיע טקסט, ותמיד בן שורות ספורות, ללא הסברים או תיאורי עבר. הגיבור - נער החי בבית ספר שעבורו הוא בית ('כיתה' קיבוצית?). בגוף ראשון ובלשון מינימליסטית הוא מתאר מפגשים (קשים כמו גם מפתיעים ומענגים) עם בני גילו, דומים לו או שונים ממנו, כשאמת המידה המשמשת אותו היא הצורך והיכולת לחשוב מחשבות צימאון ומשמעותם המטפורית; הצמא לקשר, הצמא לחברוּת, הצמא לאמת ולהתרוממות הרוח שבחשיבה - וברוויה. 

את הספר המעודן ומעורר המחשבה הזה מלווים איוריה בצבעי מים ענבל לייטנר. הגוונים מרומזים, שקופים. יפה לראות את המספר ואת הנערה שהוא אוהב, צועדים בעיניים עצומות, על אותו גל שקוף, זה לקראת זה. 
מחשבות צימאון מתאים לבני נוער צעירים, למתבגרים, ולמבוגרים שימצאו בו את עצמם.
 נירה לוין