אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

גור חתול-אדם ארוך שער

כתב: אתגר קרת
אייר: אביאל בסיל
זמורה-ביתן 2013
42 עמוד, מנוקד

'אבא שלי הוא אדם עסוק מאוד ופעם לא היה רואה
אותי בכלל. אבל לא מזמן שמעתי את אמא אומרת לו
שהוא חייב להשתדל לבלות אתי יותר, אחרת, כשאגדל,
הוא ממש, אבל ממש, יצטער. ומאז הוא באמת
משתדל, רק שזה לא תמיד מצליח'. 

הילד המספֵּר ואביו בילו בגן החיות כשהתקשרו לאבא מהמשרד וביקשו שיחזור ויטפל בדחיפות בעניין חשוב ('זאת עסקה של פעם בחיים'). האב המסוּר השאיר לבנו 'שטר אדום למונית', בדק שהזאטוט יודע את כתובת ביתם בעל פה והשאיר אותו לבלות בין הכלובים - לבדו.
'תעשה כיף גם בלעדי, מבטיח?' 

הילד עשה כמיטב יכולתו, ואפילו עמד בתור ליד השלט 'בואו להתאפר כמו חיות' וזכה בפנים חדשות. אחר כך נכנס לכלוב ריק שהשער שלו היה פתוח, כתב על השלט שליד הכלוב 'גור חתול-אדם ארוך שיער', נשכב על אחד הסלעים שבכלוב בעיניים עצומות ושקע במחשבות. 'וכשפקחתי שוב את העיניים...' מצא את עצמו בספינת אוויר ענקית, מוקף בעלי חיים. רב החובל של הספינה סיפר לילד בגאווה שהוא נוהג לחטוף חיות מגני חיות ולשחרר אותן בסביבה הטבעית שלהן. בין החטיפה לשחרור הוא נוהג לרשום בפנקס מיוחד את מנהגיה ואת הרגליה של כל חיה.
הילד סיפר לרב החובל כל מה שידע על גורי חתול-אדם ארוכי שיער, רב החובל רשם הכול בפנקס מיוחד והחזיר את הילד לביתו. 

אתגר קרת סלל בעטו המושחז כביש בן שלושה נתיבים ועליו הוא מסיע את סיפורו; הנתיב החלומי-פנטסטי, הנתיב הטרגי-קומי והנתיב ההורי-חברתי. על החלק הקומי מופקד האב, שגם קוראים צעירים ירימו גבה לשמע מעלליו. האיש  המגודל מתייחס לילדו הפעוט כאילו היה שותפו לעסקים, מגלה בּוּרוּת מחפירה בכל הקשור לחייו היַלְדִיים של בנו ונאלץ להיעזר במה שכתב רב החובל חבקוק בפנקס המוקדש ל'גור חתול-אדם ארך שיער'. על פי עיקרי הפדגוגיה החדשה שמאמץ האב, יצורים אלה 'ניזונים רק מממתקים, דוחים מכול וכול את חובת הרחצה, אוהבים לשחק ולנצח במשחקים, שותים רק משקאות ממותקים, ואם אין מקשיבים לסיפורים שלהם - הם עלולים למות'. על החלק הטרגי מופקד - הפלא ופלא! - אותו אב אטום, ומלוות אותו האכזבה והבדידות שבעיני בנו.
לאורך המסלול ההורי-חברתי מופיע הכיתוב 'אני מאשים'; הסיפור הוא כתב קטגוריה על תסמיניה של ההורות החדשה, המפקיעה את האחריות מן המבוגרים ושומטת אותה לידי הילדים עצמם, מפקידה-מפקירה את הילדים בידיהם של מטפלים אלמונים ההולכים ובאים, ומאבדת בקהות חושים את נכסיה ואת זכויותיה שבאו לה דרך טבע. הילדים עצמם הופכים למעצביה של האידיאולוגיה ההורית, אבל מבדידותם אינם יכולים להיחלץ.
מי שמגיע לסוף הסיפור, 'סוף טוב' לכאורה, יחייך באי-נחת. יש דבר כזה? כן, אם יש הורות כזאת. 

גור חתול אדם ארוך שיער
מתאים לבני ארבע עד שבע, ובעיקר ישמש תוספת רבת ערך לספרי הלימוד של בתי ספר להורים.
נירה לוין