אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

הנעליים של אדון מינאסה

כתבה: רונית חכם
ציירה: שחף מנאפּוֹב
מועדון תרבות 2013 - ספריית פיג'מה
26 עמוד, מנוקד 

'כל ערב, כשאמא משכיבה את נועה ויובל לישון, היא מספרת להם סיפור. היא אוהבת לספר להם סיפורים על דברים שקרו בארץ אחרת, רחוקה, הארץ שנולדה בה. לפעמים יש לה דמעות בעיניים. יובל שואל אותה למה היא בוכה, ואמא אומרת שהיא מתגעגעת לארץ הישנה. יובל אומר שבכלל לא צריך להתגעגע למשהו שהיה פעם, ובכל זאת הוא אוהב לשמוע את הסיפורים שלה'. 

ערב אחד טען יובל שאת הבובה הישנה של נועה צריך לזרוק כי החדשה יפה ממנה. נועה התנגדה, והזכירה ש'סבתא אָגֶרנֶש תפרה אותה!' אמא התערבה והציעה לספר סיפור על נעליים ישנות - הנעליים הישנות של אדון מיאנסה.
עד כאן סיפור המסגרת, ומכאן והלאה הסיפור הפנימי, על אדון מיאנסה, שנעל תמיד אותן נעליים, אפילו במסע הארוך אל הארץ החדשה 'שהיא כמו חלום'. כשהגיע לארץ החדשה, וכבר היו לו נעליים חדשות, החליט אדון מיאנסה לזרוק את הישנות. אבל ההן, הישנות, חזרו והופיעו בפתח ביתו, משום שכל מי שראה אותן הכירן והחזירן לבעליהן. אדון מיאנסה הבין שלא יצליח להיפטר מנעליו הישנות, מצא להן תפקיד והשאיר אותן ברשותו. 

המעשייה ששמעו יובל ונועה מבקשת לחדד את המודעות לחלקם של ישן וחדש בחייהם של אנשים שעקרו ממולדת אחת ובאו למקום שיהיה מולדתם החדשה - וכמובן, אין מדובר רק ברמה החומרית.
אף שמתחת לכותרת בעמוד הפנימי כתוב 'על פי סיפור עם אתיופי שסיפרה הילדה יָשִׁיטוּ אַמסָלוּ', יובל ונועה (מאוירים כשחומי עור) הם פשוט ילדים וסביבת החיים שלהם בלתי מתויגת. בסיפור עצמו אין נזכרות המילים 'אתיופים' ו'אתיופיה', שאינן רלוונטיות למשל וללקחו. נעליים ישנות מטפוריות מצויות בחייו של כל אדם, בכל מעבר או שינוי, תהיה מולדתו אשר תהיה. 

הנעליים הישנות של אדון מינאסה
מתאים לבני חמש עד שבע.
נירה לוין