אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

פשטידת הפלא

כתב ואייר: נורמן לינדזי
מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ
מודן הוצאה לאור + אוקיינוס 2013, בסדרה 'קלאסיקה לראשית קריאה - הרפתקה ראשונה'
181 עמוד, מנוקד

'בית עץ' מופיע הן בתחילת הסיפור הן בסופו; בית העץ שמתגוררים בו הקואלה הצעיר בַּאנִיפּ בלוגם ודודו הקשיש משמש נקודת מוצא למסעו של באניפ אל חייו החדשים; בית העץ שמתואר בסוף הסיפור מציין את הגעתו של באניפ, גיבור הסיפור, אל המנוחה והנחלה.
שני הבתים שונים בתכלית זה מזה: בית העץ שבתחילת הסיפור הוא תא זעיר שהדוד ממלא את כל חללו ואילו באניפ עצמו נאלץ לאכול את המרק שלו בחוץ, בישיבה על ענף. אך הבית שבסוף הסיפור, לעומת זאת, הוא יותר 'חווילת-עץ' מאשר 'בית עץ': יציב ורחב ידיים, בעל גזוזטרה ולול פשטידות קטן ונאה, ושלושת דייריו חיים בו ברווחה ובנחת (ומהו 'לול פשטידות' נסביר עוד מעט!).
בין שני הבתים נמתח סיפור מסע מפתיע, רצוף כשלים בהיגיון, פערי מוסר, נדנדות לשוניות וחיצי ביקורת חברתית, - והוא מצחיק, מצחיק עד דמעות. 

באניפ בלוגם הוא אמנם גיבור הסיפור, אבל הדמות שקשה להישאר אדישים אליה, זו שבזכותה מתגלגלת העלילה, היא הפשטידה, פשטידת הפלא. כשבאניפ יוצא אל העולם מצויד רק במקל הליכה מעורר כבוד, הוא מגלה אחרי זמן קצר שכל רכושו עלי אדמות שווה כקליפת השום:
[...]
'יש לי עיניים - לקרוץ.
יש לי שיניים - אבל אין לי במה לנעוץ.
בקיצור - יש לי המון דברים שאני לא צריך,
למה, לעזאזל, לא לקחתי כריך?'
בעוד באניפ מהלך רעב והוגה מחשבות מחוכמות ('בלי מזון, גם כל השאר הופך ללא הרבה יותר מלא כלום') הוא נתקל בשני ברנשים שהיו בעיצומה של ארוחת הצהריים: ביל המַלָּח וסם הפינגווין הנועז. השניים, כך התברר, מחזיקים ברשותם פשטידת פלא, פשטידת 'ביס-בלי-סוף'. על מזגה הרע של הפשטידה, כמו על העובדה שהיא אוהבת להציע את עצמה לזרים, יעיד השיר המיוחד שהיא שרה:
'נימוס! שיְסַכְּרוּ אותו, שיתפגר,
שייצלה, שייאפה, יושלך לבאר.
שיזללו אותי, קדימה, בלי היסוס,
שיזללו, ולעזאזל עם הנימוס.' 

דעת לנבון נקל, פשטידה כזו קורצת לגנבי פשטידות. ארבעת פרקי הספר - הנקראים 'פרוסה ראשונה', 'פרוסה שנייה' וכן הלאה מתארים ארבעה מאבקים אלימים או מתוחכמים או מגוחכים (או שלושתם יחד) על השליטה בפשטידת הפלא, בין חברי אגודת הפשטידאים הלא הם באניפ בלוגם וחבריו, לבין שני גנבי פשטידות מקצועיים - האחד אוֹפּוֹסוּם מחודד זרבובית והשני ווֹמְבָּט בולבוסי 'ולו פרצוף של שתיין, מעיל ארך כנפות ישן, וכובע שרמז על כך שלא הייתם רוצים שיישב לצדכם על קורת התורן'. בטקסט משובצים פזמוניהם של הגיבורים, שבהם הם משבחים את הגזל, את הקטטות ואת הבטלנות, שירי קינה ומזמורים לאומץ הלב. והסוף, כצפוי - טוב עד מאוד (למי שזה מגיע לו).

כטקסט נונסנס קלאסי (נכתב ב- 1918), פשטידת הפלא מתנהל על פי היגיון שאינו זה שאנו רגילים לו, למשל: 'אם לא יושבים ליד מדורה בלילה, נאלצים לשבת ליד שום דבר בחושך, וזוהי דרך מאוד לא-ידידותית להעביר את הזמן', אומר המספר;
שני הפשטידאים מספרים בשוויון נפש מוסרי איך גרמו למותו של הטבח שהחזיק בפשטידה לפניהם, ומצהירים בשירה על כוונותיהם הלא-מוסריות בעליל ('אני נלחם בלי שום בושה, / בכל אחד כולל בבעלי מומים'); ועוד, כשהפשטידאים צופים ברפת העולה באש אומר המספר - 'הייתה זו בסך הכול רפת, אבל היא בערה יפה והייתה חיזיון מרהיב בהחלט':
גיבורים שונים מדקלמים מוסכמות מיושנות ונלעגות: 'כן, כן, מקל הליכה / זה הדבר בשבילך. / פשוט שים מקל ביד. / וכולם יתרשמו: איזה אדון נכבד!'; או 'לעולם אל תשתמש במילות הגנאי האלה כשאתה מדבר עם חובשי צילינדרים'; בולטת הביקורת של המספר על אין-ספור האגודות המגוחכות שיסדו בני האריסטוקרטיה הבריטית בעיקר כדי להפיג את שממונם.
המספר מחבב את גיבוריו אך מדי פעם הוא מפליג בתיאור לגלגני: 'הוא גילה המון דברים מעניינים, כמו למשל: פרחי שן-הארי, נמלים, קטרים, סוסים דוהרים ורהיטים שהושלכו לרחוב'; גם הקטע שמתאר איך נפלו הפשטידאים בפח שטמנו להם גנבי הפשטידות מציג אותם כפתאים; הפרק האחרון - 'פרוסה רביעית', המתאר את מפגשם של הגיבורים על השוטרים ומערכת המשפט, מביא את חגיגת הנונסנס לשיא של הומור אבסורדי ומטורף ומעורר מחשבות נוגות על הקשר - אם ישנו - בין הכתוב לבין המציאות. 

מענג לא פחות התרגום של שהם סמיט ואמנון כץ, שלא רק שימרו את רצינותם של הדוברים ואת הלגלוג עליה, אלא מילאו את הטקסט במוקשי לשון המתפוצצים בששון: הוסיפו מבנים מלשון חכמים - 'אין מאמצין אוזני פשטידה בשעת הסעודה'; הוסיפו שורות משירים עבריים שהקשריהם צורמים בחן - 'רעי! זה לא חלום, לא אגדה, / כי זה ממש מתאים לנו! / מתי שבא לזלול ת'פשטידה'; בלבלו שורות ושמות בטקסטים הפזמוניים; יצרו שמות וביטויים דו-משמעיים (למשל השימוש ב'אורז בקארי' בעמ' 25) ובלבלו בין חלקי שורות (שם); גלשו מעברית חגיגית לשפת רחוב ובחזרה, למשל 'כזה הייתי, בי נשבעתי' ו'הם מכסחים לך את הצורה', או 'מדקלם בלהט' ו'פרחחים דגנרטים'. תענוג לקרוא, תענוג להקריא. 

נורמן לינדזי (1879-1969) נולד באוסטרליה, והיה יוצר רב-תחומי מגוון: סופר, פסל, מאייר, צייר הנפשה וקריקטוריסט. השאיר אחריו אוסף גדול ומגוון של יצירות ונחשב לאחד מאמניה הגדולים של אוסטרליה. 

'הביתה, לי כל גל אומר,
הביתה - תם השייט.
הביתה - כי הים סוער,
ואין כמו בבית'. 

פשטידת הפלא
מתאים לבני תשע ומעלה, גם לקשישים אוהבי הסוגה.
 נירה לוין