אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

לילה מטפסת למעלה

כתבה: נועה בקר
איורים: שירה קורח
הקיבוץ המאוחד 2012
24 עמוד, מנוקד

השורה הראשונה של הסיפור קושרת את שלושת גיבורי הדרמה זה לזה: לילה הילדה, דומא החתול, ואבא.
לילה אוהבת לטפס. תחילה עלתה שלושה שלבים (על שלושה סירים), אחר כך טיפסה ועלתה חמש מדרגות. כשלילה ידעה לספור עד עשר, דומא טיפס ועלה על הגג! אבל החתול פחד לרדת, ולילה העזה וטיפסה על הסולם עד הגג כדי להצילו; עכשיו היו על הגג שניים שפוחדים לרדת... אבא, שהוזעק כדי להציל את לילה ואת החתול, כעס כהוגן, ואז טיפס על הסולם והוריד את לילה ואת דומא מן הגג. על הקרקע התפוגג כעסו של אבא: 'בפעם הבאה שהוא יטפס על הגג תקראי לי ואני אעזור לך להוריד אותו'. 

הסיפור פשטני ואולי אף מדיף ריח מיושן-דידקטי: הילדה עשתה מעשה אסור, על כן גוערים בה ומלמדים אותה מה עליה לעשות להבא. 
אבל חסרונות אלה הם דווקא מעלותיו: הקטנה עשתה מעשה מסוכן, התגובה ההורית מיידית, חדה וברורה ואין בה שום נימה של התנצלות. ועם זאת, האב אינו מתעלם מן הסיבה להתנהגות המסוכנת של בתו, משבח אותה על רצונה לעזור, ומשמיע במילים ברורות כלל ברזל. האב גם יודע להיפרד מן הכעס ולפנות מקום לחיבוק; באווירה כזאת יש סיכוי שהמסר ייקלט. 

איוריה של שירה קורח מעניקים נפח לסיפור הקטן ומעדנים מאוד את הטון הכמו-דידקטי שלו. הכפולה הראשונה רומזת על אישיותה של לילה; הילדה הנועזת - חייכנית והחלטית - יושבת על כיסא גבוה שטיפסה עליו, ועל הקיר הסמוך תלויים תצלומי משפחה שבכולם טיפוסים שואפי גבהים - מטפס הרים, כובש פסגות, מתעמל על ענף עץ, חשמלאי על עמוד מתח גבוה, רקדנית-על-חבל וכיוצא באלה. האיורים הבאים בספר מציגים את ההרפתקנית כובשת יעד אחר יעד (בטקסט כתוב שלילה למדה לספור עד עשר, וחבל שבאיור היא עומדת על סולם בן אחד עשר שלבים). דמותו המאוירת של האב מסגירה את חששותיו בעת הירידה מן הגג; כן, גם לאבא מותר לפחד. 

הספירה עד עשר, מעין מוטיב חוזר בסיפור, מופיעה תחילה כהישג של לילה בטיפוס, אחר כך כמארגנת שלבי הירידה המפחידה מן הגג, ולבסוף בשעת ההשכבה, ברגע של חיבה ופיוס בין האב לבתו.
לילה מטפסת למעלה מתאים לבני שלוש עד חמש.
נירה לוין