אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

המקרה המוזר של יודה מאוריגמי

כתב: טום אנגלברגר
איורים: טום אנגלברגר וג'ייסון רוזנסטוק
מאנגלית: יעל ענבר
עם עובד 2012
145 עמוד, לא מנוקד 

'השאלה הגדולה: האם יוֹדה מאוֹריגמי אמיתי?
טוב, ברור שהוא אמיתי. כלומר הוא בובת אצבע אמתית, עשויה מחתיכת נייר אמתית.
אבל אני מתכוון: האם הוא אמתי? האם הוא באמת יודע דברים? האם הוא יכול לחזות את העתיד? האם הוא משתמש בכוח? או שהוא סתם מתיחה שהצליחה להפיל בפח חבורה שלמה של תלמידי חטיבת הביניים 'מקווארי'?' 

דווייט, אחד התלמידים הפחות מקובלים בחטיבת הביניים היה 'לוּזר אמתי, לא עושה שום דבר כמו שצריך. הוא תמיד בצרות. ילדים תמיד מציקים לו. הוא תמיד מחטט באף טומי. תמיד מוצא דרך להרוס לכולם'. דווייט הסתובב ובובת נייר בדמות יודה על אצבעו, ובאופן מפתיע, על פי ניסיונם של התלמידים, יוֹדה של דווייט הפגין יכולת מיוחדת לדעת מה צפוי לקרות, והעצות שלו היו רבות ערך.
טומי, הילד המספר את הסיפור, התלבט בשאלה גורלית לגבי אחת הבנות בכיתתו; לפנות אליה? לא לפנות? 'יודה מאוריגמי אומר שאני צריך לעשות את זה, אבל אם הוא טועה... זו תהיה השפלה מוחלטת. ולכן אני מוכרח לדעת אם הוא אמיתי. אני צריך תשובות מבוססות. אני צריך הוכחות מדעיות'. 

זהו הציר שסביבו מאורגן הספר כולו: טומי ביקש מחבריו לספר על מקרים שבהם יודה מאוריגמי השפיע כך או אחרת על חייהם, ובשולי כל סיפור הוא מביא את הערותיו של חברו הטוב ואת אלו שלו עצמו. כל סיפור כזה הוא פרק בספר.
המסקנה שטומי יגיע אליה בעקבות סיפורי חבריו איננה הדבר החשוב בספר; המבנה המיוחד של הספר הוא תחבולה ספרותית, המאפשרת לטום אנגלברגר לעסוק בדמותו של דווייט, ילד יוצא דופן, שהתנהלותו החברתית-תקשורתית רחוקה מלהיות נורמטיבית ומחבלת בניסיונותיו לקשור קשרים עם בני גילו. אף שבספר יש הומור, ולשונו היא הלשון המדוברת של בני-עשרה צעירים, עמוסה מילות קריאה (שיו! אה, בטח!), ביטויי סלנג (להשתפן, להתחרפן, חנון) מילות פקק (כאילו... אז...), כינויי גנאי (דפוק, סופר-טיפש), ואף שבעיצובו הוא מזכיר סדרות אופנתיות החסרות יומרות ספרותיות או חברתיות, נראה שטום אנגלנדר לא השתמש בדמותו של דווייט כדי לשעשע את קהל קוראיו.
שני פרטים חשובים על כוונותיו של הסופר מופיעים בשם הספר: השם 'יודה' והמילים 'המקרה המוזר של...'.
יודה (Yoda) הוא דמות בדיונית מסדרת הסרטים 'מלחמת הכוכבים', אמן ג'דיי (ארגון שחבריו מאמינים בסוג מסוים של 'כוח מחשבה' שהם יכולים להשתמש בו למטרותיהם), חייזר נמוך קומה ששפתו מאופיינת בתחביר יוצא דופן, ואם תרצו - משובש בעקיבות. 'המקרה המוזר של...' מפנה את הקוראים לספרו של מארק האדון - המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה - שגיבורו מזכיר לאנשים עם תסמונת אספרגר (אוטיזם בתפקוד גבוה).
דווייט דומה לגיבורו של מארק האדון, והוא גיבורו האמיתי של טום אנגלברגר. הוא מאופיין במוזרות ובקשיים בתקשורת, נכשל בהבנת מצבים חברתיים ובהבנה של מבנים לשוניים מטפוריים או אידיומטיים. אותה בובת יודה מאוריגמי שאיננה יורדת מאצבעו, ה'כוח' האינטואיטיבי המיוחד שלו, מאפשרים לו להביא לידי ביטוי את האינטליגנציה שלו, ליצור קשר עם בני גילו, להתחבר עם הנורמטיבי והבריא. התחביר הקלוקל שלו המחקה את דיבורו של יודה הופך את המוזרות של דווייט ללגיטימית, מעורר תשומת לב חיובית ומבטיח לו מה שכל אדם מבקש: הכרה בקיומו.
המקרה המוזר של יוֹדה מאוֹריגמי מתאים לבני תשע עד שתים עשרה.
נירה לוין